ביאנקה אשל גרשוני

  • על החיים ועל המוות: בעקבות הרטרוספקטיבה של ביאנקה אשל-גרשוני

    “ביאנקה אשל-גרשוני הייתה פמיניסטית שהתעקשה שאינה פמיניסטית, אבל גם הודתה שהיא כזו; צורפת שאינה פועלת כצורפת קלאסית במובן המקובל של המילה; אמנית שנטועה עמוק בתולדות האמנות ובאיקונוגרפיה נוצרית, אבל אף פעם לא פועלת לפי המוסכמות; ויוצרת, שלמרות המקום המרכזי שתופס המוות בעבודותיה, מתעקשת שהאמנות היא בחירה בחיים. על אף שהייתה אמנית מוערכת מאוד, היא לא הייתה חלק אינטגרלי מהמהלכים הקאנוניים של האמנות הישראלית”. אבי לובין, מתוך קטלוג התערוכה הרטרוספקטיבית על אשל-גרשוני

  • אמן ברווח שבין שבר לשפה

    “האמנים בעיניי הם מי שמוכנים להכיל את הסדק בלי למהר לסגור אותו. פעולת היצירה מבקשת להכיל את האלים וההרסני ולמצוא לו מרחב מוגן ומחייה. לעיתים זה קורה בסטודיו ופעמים אחרות בתוך עבודת האמנות עצמה”. פיטר יעקב מלץ מה שקורה לאמנות כשהעולם נבהל

  • המלצת השבוע: סלואולנד

    “סלואולנד”, תערוכתם של ביאנקה אשל גרשוני ואורי הולבן בגלריה ברבור, היא תערוכה של אילמות ועליצות זרחנית ואקספרסיבית

  • המאבק על חופש הביטוי בירושלים: “המעמד היצירתי” נותן פייט לברקת

    שושקה, הגברת העירומה של זאב אנגלמאייר, תופיע בתמול-שלשום כמתוכנן, לאחר שהיועץ המשפטי של העירייה מצא שהיא אינה פוגעת ב”רגשות דת”. האם בעיריית ירושלים ימצאו דרך לסגת מההחלטה לסגור את גלריה ברבור? עמודי פייסבוק ירושלמיים מרכזים מידע והצעות לפעולה. סיכום ביניים

  • צידה מיוחדת במינה לדרך שאין ממנה חזרה

    האשה-ילדה והמכשפה – מופעים של ראווה ביצירתה של ביאנקה אשל-גרשוני, במלאות לה 80 (ואחת) שנה.

  • שגרתה של הפנטזיה

    עבודות רבות בתערוכה Re:visiting Rockefeller מבקשות לחתור תחת השיטה המוזיאלית ומוצגיה, אולם את התערבותה של אמנות עכשווית בין פריטי העבר המאובקים ניתן לראות גם כשיעור בענווה.