המוזיאון שפועל בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד עוצר את פעילותו החל מחודש יוני 2025 בעקבות קיצוצים תקציביים, והוא נמצא בסכנת סגירה. בהודעת המוזיאון נכתב כי ההחלטה על השהיית הפעילות התקבלה על ידי הוועד המנהל של המוסד לאחר שבאפריל האחרון הודיעה המועצה האזורית עמק הירדן כי תקצץ 30% מתמיכתה השנתית במוזיאון החל משנה זו (2025), וזאת בנוסף לקיצוץ צפוי של כ-20% בתמיכה השוטפת של משרד התרבות והספורט.
לפי ההודעה ״המוזיאון, שנתמך ברובו מכספים ציבוריים, התמודד בשנתיים האחרונות עם אתגרים כלכליים מתמשכים, בשל שחיקה מתמדת בתמיכות לצד עלייה עקבית בעלויות התפעול. בתקופה זו נעשו על ידי הנהלת המוזיאון והקיבוץ ניסיונות רבים למצוא מקור תקציבי יציב שיבטיח את תפעולו השוטף – בין השאר על ידי העברתו לחסות המועצה – אולם הניסיונות לא צלחו. על רקע זה הודיע בחודש אפריל יו”ר הנהלת עמותת המוזיאון, חגי מירום, על התפטרותו לאלתר ועל עצירה מיידית של הפעילות.
״בימים אלה מתכנסת הנהלת העמותה יחד עם נציגי הקיבוץ כדי לבחון אפשרויות לפתרון המשבר, על מנת למנוע את סגירתו של המוזיאון. בשלב המיידי פונה הנהלת הקיבוץ לגיוס כספים להמשך תכנית התערוכות של שנת הפעילות הנוכחית, עד למציאת פתרונות ארוכי טווח.
״מוזיאון בית אורי ורמי נחושתן, הממוקם בעמק הירדן, הוא המוזיאון היחיד לאמנות הפועל בין יישובי הגולן, הגליל והבקעה ובין הערים טבריה ובית שאן והוא מהווה מוקד תרבות מרכזי בפריפריה עבור אוכלוסיית האזור ומבקרים מכל הארץ. המוזיאון, שפועל כעמותה רשומה ללא כוונת רווח מ-1992, הוא מהמוזיאונים הוותיקים בישראל. הוא הוקם ביוני 1958 ביוזמתם של חברי הקיבוץ מאיר ורעיה נחושתן, לזכר בניהם אורי ורמי שמתו בטרם עת – אורי נפל במלחמת העצמאות ורמי נפטר ב-1954 מהכשת נחש. מבנה המוזיאון, שתוכנן על ידי האדריכלים שולמית ומיכאל נדלר, כולל ארבע גלריות לתערוכות מתחלפות, גלריה לתצוגת קבע וגן פסלים. ב-2018 סופח לו מבנה ספריית הקיבוץ, שתוכנן על ידי האדריכל חנן הברון ומשמש כיום כמרכז החינוך של המוזיאון. במקום מוצגות תערוכות מתחלפות המלוות בפעילות חינוכית ובאירועים תרבותיים מגוונים. למוזיאון אוסף אמנות וכן תצוגת קבע המוקדשת לסיפור ההנצחה של המשפחה וההתיישבות. בשנת 2023 קיבל המוזיאון הכרה מהמועצה לשימור אתרים כאחד מ-200 אתרי המורשת בישראל.
משנת 2017 סמדר קרן היא המנהלת והאוצרת הראשית של המוזיאון, ובשנת 2023 הצטרפה אליה ד״ר איילת כרמי כמנהלת מחלקת החינוך וקשרי הקהילה. בין האמנים שהציגו תחת ניהולה ובאוצרותה ניתן למנות את גיא בר-אמוץ, נורית דוד, יהודית לוין, אתי יעקובי, יוסף קריספל, לאה אביטל, עדה עובדיה, דרורה דומיני ואבי סבח. כמו כן נערכו במוזיאון אירועים חיים שיצרו יסמין גודר וקבוצת תנועה ציבורית. בנוסף הוצגו תערוכות מחקריות שהחזירו למרכז הבמה אמנים ואמניות שלא זכו לקבל הכרה על תרומתם – בהם אמן קירות הקרמיקה משה סעידי (במסגרת תערוכה על שילוב אמנות באדריכלות ישראל באוצרות מיכאל יעקובסון) והפסלת חוה מחותן, שתערוכתה המקיפה ננעלה ממש לאחרונה. המוזיאון מפעיל תכנית הדרכות במסגרתה מבקרים בו מדי שנה עשרות כיתות בתי ספר וכ-20 גני ילדים מעמק הירדן. עם פרוץ המלחמה בלטה מחלקת החינוך של המוזיאון ביוזמתה לפעילויות הפוגה שנתנו מענה לכ-20 יישובים מפונים שהתגוררו זמנית בעמק הירדן, בעמק המעיינות ובעמק יזרעאל.


השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.