אוניברסיטת חיפה תעניק תואר ד”ר לפילוסופיה לשם כבוד לאמנית בתי שני, בהוקרה על עבודתה האמנותית, פעילותה הפילנתרופית, המבוססת על חתירה לצמצום פערים בחברה הישראלית ולחיזוק הפריפריה והיותה ידידת אמת של אוניברסיטת חיפה. “בתיה שני היא בוגרת האוניברסיטה, ולאורך כל פעלה, בתחילה כעובדת סוציאלית ולאחר מכן כאמנית, היא ביטאה את ערכיה של האוניברסיטה: סיוע לזולת, רגישות חברתית וחתירה לצמצום פערים ושינוי חברתי. זהו כבוד גדול עבורנו לסגור כעת מעגל ולהעניק לה את תואר הכבוד היוקרתי ביותר של האוניברסיטה”, אמר נשיא אוניברסיטת חיפה פרופ’ רון רובין.
בתיה שני היא אמנית רקמה, בוגרת בית הספר הבריטי המלכותי לעבודות רקמה, שהציגה את תערוכותיה בארץ ובעולם. ביצירותיה היא מתייחסת לנושאים קשים כפליטות, אלימות ופגיעות של נשים וילדים. בעקבות שירותה הצבאי כחיילת בסדיר במהלך מלחמת יום הכיפורים, נחשפה שני לסיפורים קשרים של אבדן והקרבה, מה שהביא אותה לבחור בלימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. במסגרת עבודתה כעובדת סוציאלית היא ליוותה במשך שנים משפחות שכולות ובעיקר, כאלה שנפגעו על ידי אחרים: קורבנות של התעללות במשפחה, ילדים שנחסרו בסחר פליטים ועוד. אלא שחיידק האמנות לא עזב אותה, וכשעברה עם משפחתה לאנגליה בסוף שנות ה-80, היא החליטה ללכת בעקבות חלומה והתקבלה לבית הספר המלכותי לעבודות רקמה.
ביחד עם בעלה שאול שני, השניים תורמים רבות לפרויקטים של מוביליות חברתית, צמצמום פערים וחיזוק הפריפריה.




הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
