כתבות מאת יונתן אמיר

  • באמת “איך זה שהקומץ שולט בנו”?

    לימודי פיסול ניאו-קלאסי בשלהי המאה ה-20, כפי שהציע בית-הספר בסיס בשנותיו הראשונות, הם אמנם אנכרוניזם שמרני, אולם כששמרנות צומחת על רקע העדר מסורת, יכול להיות בה משהו מרענן. אבל מה חדש או “מערער” בזכריות האשכנזית הישנה שמוצגת בקמפיין החדש של בית-הספר מלבד הפיכתה לקלאסיקה בפני עצמה?

  • שירת הברבור

    קו ישיר מחבר בין גלריה ברבור בירושלים למרכז לימודי האמנות מאירהוף בתל-אביב. בשני המקרים העיריות מנסות לסגור מוסדות אמנות שוקקים כדי לפתור את מצוקת גני הילדים. בלי להקל ראש בחשיבות החלת חוק חינוך חינם על ילדים מגיל 3, ראוי לשאול מדוע שוב ושוב נדרשת האמנות לשלם על כשלון ההיערכות של העיריות.

  • האמן שחיפש את צלו

    תערוכתו של אריה אלואיל במשכן לאמנות ישראלית בקיבוץ עין חרוד מציגה אמן בעל שתי פנים: צייר נופים דקורטיביים, ורשם-נביא זעם בעל תודעת חורבן ורדיפה.

  • שחרור מגיהנום השעמום

    הסיפורים החסידיים שקובצו בספר “ביום שנולד הבעש”ט נשרף הגיהנום” מציגים קרנבל שאינו חושש להתבונן בעצמו בהומור ובאירוניה ורואה בהם חלק בלתי נפרד מנפתולי האמונה והלימוד.

  • שתיקת האוצרות

    הביקורת על אמנים שהפרו את החרם על מוזיאון חיפה מפילה את האחריות על כתפיהם בלבד, ומתעלמת מבחירתו המהדהדת של צוות המוזיאון שלא לחשוף את הנעשה מאחורי הקלעים במקום.

  • מאמץ הסברתי

    בתערוכתו “שלוש מכפלות” ממשיך ניר עברון לחקור את היחסים בין טכנולוגיות צילום לפוליטיקה של המבט, אולם המעבר מווידיאו לסטילס מדגיש לרעה את הצדדים הדידקטיים בעבודתו, ומחליש אותה.

  • תעשייה כמפלט אינטלקטואלי

    הוצאת זיקית אינה קוראת תיגר רק על סוג הספרים, איכות התרגום או עיצוב הכריכות של ההוצאות גדולות, אלא גם על אופי תעשיית המו”לות הישראלית ועל הערך האנושי והתרבותי שנשכח מאחור במסגרת הקפיטליזציה של הספרות המקומית.

  • חודשיים אחרי שנפתחה מחדש, גלריה ברבור עומדת להיסגר בשנית

    עיריית ירושלים החליטה לסגור את גלריה ברבור הפועלת בשכונת נחלאות במרכז העיר. ההחלטה התקבלה זמן קצר לאחר פתיחה מחודשת של הגלריה, שנסגרה בתחילת השנה ל-4 חודשים כדי לשמש כגן ילדים בתקופת השיפוץ של מבנה הגן המיועד. בהודעה שנשלחה השבוע ע״י מנהל רשות הצעירים בעירייה יורם ברוורמן, נכתב כי הגלריה תיסגר באמצע חודש יולי הקרוב ונעשים מאמצים לאתר […]

  • “לפעמים יש הפתעות”

    “ההוויה היא המציאות וצריך לקבוע בה סדרי עדיפויות. לפעמים יש הפתעות. אני לא חושב שצריך לתת לנו הרצאה על חשיבות החינוך לאמנות או חשיבות מוסדות תרבות. 6% מתקציב העירייה הולכים לתרבות ואמנות”. פרוטוקול הישיבה של מועצת המנהלים של מוזיאון תל-אביב, שבה הוחלט על סגירת מרכז מאירהוף.

  • פטנט רשום

    בתערוכה של טמיר ליכטנברג חתול בשק נשאר חתול בשק, אצל דנה לוי הפטנט הפשוט להפליא הופך יפה להחריד, ובהנהלת מוזיאון ישראל נכשלים בסטטיסטיקה.

  • אבן יהודה

    ״הבעיה של התערוכה הקבוצתית ׳עשוי מאבן׳, המוצגת בכיכר הרומית בירושלים העתיקה, אינה נובעת מאי הבנה של המצב הפוליטי שבו נוצרה או מאי התנגדות לו, אלא דווקא מן הניסיון לרוץ בין הטיפות ולסמן את המצב בד בבד עם דחיקתו אל מחוץ לתמונה״.

  • מלה נרדפת

    על יחצנות, פרובוקציה, פגיעה ברגשות, חוכמה אמנותית וריבוי דעות. שלוש הערות בעקבות הסערה סביב התערוכה “כוחה של המלה” במכללת ספיר.

  • מתרחבת המחאה נגד סגירת סדנאות האמנות של מוזיאון ת״א

    אמנים/ות ומורים/ות לאמנות במרכז החינוך מאירהוף, המופעל ע״י מוזיאון ת״א בבניין ברחוב דובנוב, מוחים נגד החלטת העירייה לסגור את המרכז הוותיק ולפנותו לטובת גני ילדים ובית ספר יסודי. הודעת הסגירה התקבלה במפתיע בשבוע שעבר, ונומקה ע״י העירייה בצורך במבנים עבור גני ילדים עקב הגידול במספר הילדים המתגוררים באיזור. בהיעדר פיתרון אחר, המרכז, שפועל במשך עשרות שנים, […]

  • הוראת קבע

    “החלפת תערוכת הקבע הישראלית היא פעולה שראוי להפוך למסורת, אולם לא נכון להשאיר את העבודה בידיהם הבלעדיות של אוצרי המוזיאונים הקבועים”. כמה מלים לקראת החלפתה של תערוכת האמנות הישראלית הקבועה במוזיאון תל-אביב.

  • מת האמן ראובן ברמן קדים

    האמן ראובן ברמן קדים נפטר בסוף השבוע בגיל 85. הלווייתו נערכה ביום שישי בבית העלמין ברחובות. ברמן קדים נולד בפילדלפיה בשנת 1929. הוא עלה לישראל ולמד בבצלאל בשנות החמישים, בהמשך התגורר במקסיקו, חזר לישראל, שימש כמבקר אמנות בג’רוזלם פוסט ובידיעות אחרונות ולימד במחלקה לאמנות בבצלאל ובמחלקה לאדריכלות בטכניון. את השם קדים הוסיף לשמו בגיל מאוחר. בשנת […]

  • השאלה שברקע

    ״לעתים קרובות אני יכול לדעת אם לאמן יש תואר שני באמנות כשאני רואה את העבודה שלו או שלה, ואני חושב שזה אומר הרבה״. הראג ורטניאן, עורך מגזין האמנות הניו-יורקי ״הייפראלרג׳יק״, מדבר על אמנות ואקדמיה, ניו-יורק, מו״לות עצמאית וביקורת דרכונים בישראל.

  • המסתורין הומר בקריצה

    התערוכה “ארץ יצורי הפרא”, המבוססת על דימוי שטיחי מלחמה אפגניים, מציגה את הכישרון והמקצועיות של נבט יצחק, אך גם את הסכנה הטמונה בהתאהבות-יתר של אמן במושאי מחקר ובדרכי עבודה מוכרות.

  • חומות נייר

    ברמה הפוליטית אין ב”גדר חיה” משהו שלא שמענו וקראנו אינספור פעמים במאמרים פובליציסטיים ובשיחות סלון. מה שיש בו, וחסר בלא מעט ספרים, זו עלילה משכנעת, כתיבה רהוטה, עשירה ורגישה, ודמויות שאינן נקראות כשבלונות קרטון של בעלי התפקידים השונים.

  • אל תוותרו לאריק

    בניסיון להתחמק מקריקטורה פוליטית, הופכת האוצרות של תערוכתו של דוד ריב במוזיאון ת״א לקריקטורה בפני עצמה. הרצון להעניק לציורים פרשנות תיאורטית ומורכבת, מתקשה להצדיק את עצמו כשהוא מבטל את ההבחנה בין עבודות טובות לחלשות.

  • כשג׳וני רוטן הגיע לכנס השומרייה

    ספרו של אבי פיטשון ״ג׳וני הרקוב ומלכת הצמרמורת – תרבות נגד בבריחה מהישראליות״, עוסק בקליטתו של הפאנק בישראל הבורגנית-סוציאליסטית של שנות ה-80, ובמעמדה של אסתטיקה פוליטית בישראל.

אלפי מנויים ומנויות כבר מקבלים את הניוזלטר שלנו
ישירות למייל, בכל שבוע
רוצים לגלות את כל מה שחדש ב
״ערב רב״
ולדעת על אירועי ואמנות ותרבות נבחרים
לפני כולם
?