קול קורא לפרס ע”ש רותי חינסקי-אמיתי לשנת 2025, מטעם קרן רות מרקוס.
רותי חינסקי-אמיתי (2024-1958) היתה אוצרת וחוקרת פורה אשר התעמקה באמנות ישראלית והתמקדה בחקר המגדר באמנות, עם התמחות מיוחדת במחקרים על אודות אמניות וותיקות ונשכחות. הפרס השנתי ע”ש רותי חינסקי-אמיתי, בשווי 5,000 ₪, באדיבות קרן רות מרקוס, יוענק לכותב.ת – אוצר.ת, חוקר.ת או אמנ.ית – של מאמר מחקרי או אוצרותי שנושאו בשנת 2025 יהיה אמנית ותיקה, נשכחת או מוכרת, שפעלה בישראל, או אמנית עכשווית שפועלת בישראל.
המאמר, בשפה העברית, יהיה מיועד לפרסום בבמות של עיתונות מקצועית לאמנויות (עיתונות דיגיטלית או מודפסת), או כמאמר לקטלוג של תערוכה. לחילופין אפשר שהוא כבר ראה אור בשנים 2024-2025.
המאמר יכול להתייחס לפרספקטיבות המחקריות הבאות (אך הן אינן מוגבלות אליהם): History-Herstory באמנות המקומית // חקר מגדר, לאומיות, מעמד, אתניות, הגירה, מיניות, דת, מוגבלות וגיל // פמיניזמים בישראל // הגוף הנשי, הגוף הגברי // תהליכי כינון זהויות // הצטלבות בין מיקומי שוליים חברתיים.
תנאי הסף להגשת הבקשה לקבלת הפרס:
- אופי המאמר: טקסט מחקרי המבוסס על סקירת ספרות ומתכתב עם מסגרת תיאורטית נבחרת, המיועד לקהלים רחבים.
- המאמר חייב להיות מקורי, שלא פורסם לפני 2024 (אך יכול להתבסס על עבודת תזה או דוקטורט).
- היקף המאמר: בין 4,000-5,000 מילה, הכולל הפניות להערות שוליים ורשימת מקורות (שימו לב: מכסת המילים איננה כוללת את רשימת המקורות).
- אכסניות לפרסום: המאמר יכול להיות מיועד לפרסום בכתב עת אקדמי או בכתב עת מקצועי מודפס או מקוון המוקדש לאמנויות (כגון “ערב רב”, “פורטפוליו”, ARToday וכיוצא בזה), או כטקסט בקטלוג תערוכה.
- המאמר חייב להיות כתוב היטב, ויוגש רק לאחר שעבר עריכה לשונית מקצועית.
- התחייבות: הזוכה מתחייבת להגיע למעמד הענקת הפרס.
- אם המאמר טרם פורסם, יש לכלול אזכור מילולי ותודות לקרן ע”ש רות מרקוס בעת פרסום המאמר. במקרה של פרסום בעיתונות המקצועית יש לעשות זאת באמצעות הערת שוליים ראשונה, במקרה של קטלוג אוצרותי הדבר יעשה באמצעות הכללת הלוגו של ההקדש בכריכה הפנימית של הקטלוג.
תקנון הפרס:
- הבקשות לפרס יבחנו על ידי ועדת שיפוט מקצועית. בעת ההכרזה על קבלת הפרס יוכרזו גם שמות חברות.י הוועדה שכיהנו בתפקיד.
- סכום הפרס: סכום הפרס, 5,000 ₪, יוענק כולו לזוכה אחת בלבד, וזאת על פי שיקול הדעת של חברות ועדת השיפוט של הפרס ע”ש רותי חינסקי-אמיתי.
- הפרס מיועד לכותב.ת בכל גיל, מגדר, דת ולאום, המתגוררות בישראל או בחו”ל, ויוענק בהלימה לערכי קרן ההקדש ע”ש רות מרקוס.
- עדיפות בבחירת הזוכה תינתן לחבר.ה רשומ.ה בעמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל.
הליך הגשת הבקשות לפרס:
לצורך הגשת בקשה לקבלת הפרס ע”ש רותי חינסקי-אמיתי בעבור מאמר מחקרי יש לספק את המידע והמסמכים הבאים:
- מסמך הבקשה:
- שם המאמר
- תקציר המאמר
- קובץ המאמר המלא (מסמך PDF)
- קובץ נספח תמונות (למקרה שהדימויים לא מוטמעים בתוך הטקסט הכללי)
- מסמך קורות חיים
את כלל המסמכים יש להגיש בפורמט מאוחד של PDF .
בשורת הנושא יש לכתוב: “מועמדות לפרס רותי חינסקי-אמיתי 2025 + שם המגישה”.
את הבקשות יש להגיש למנהלת הקרן, פרופ’ טל דקל, בכתובת הדוא”ל: tdekel@tauex.tau.ac.il
מועד אחרון להגשת המועמדות לפרס: 31 במרץ 2025.
תשובות תנתנה עד לתאריך: 30 באפריל 2025.
טקס הענקת הפרס יתקיים ב- 25 במאי, יום א’, 2025 בשעה 19:00, באוניברסיטת תל אביב (הודעה על המיקום המדויק – בהמשך).
- הקול הקורא מנוסח בלשון נקבה אך מיועד לכל המגדרים.
- הקרן שומרת לעצמה את הזכות שלא להקצות את המלגה/פרס בשנת 2025. בחינת המועמדות תתבצע בכפוף להחלטת הוועדה הבוחרת.
קרן ההקדש ע”ש רות מרקוס פועלת לקידום אמנות נשים בישראל וחקר המגדר באמנות. הקרן מציעה תמיכה ומימון באמצעות פרסים, מימון כנסים אקדמיים, ותמיכה כספית בפרויקטים המקדמים מחקר בנושאי אמנות נשים ומגדר בישראל.



הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 

אז הקול הקורא קיים ושריר או בוטל??. דחוף.
מרגלית מולנר
| |