אוסף תערוכות עיצוב
המרכז לחקר העיצוב בישראל, מחזיק באוסף נרחב וייחודי המייצג תקופות, תחומים וגישות מגוונות בעיצוב המקומי. ב-17 שנות פעילותו, התמקד המרכז באיסוף, אירכוב והנגשה דיגיטלית של אוספי עיצוב מקומיים. למרכז ארכיון דיגיטלי פתוח לקהל, בו מוצגים כיום כ-50,000 פריטים משדה העיצוב. בשנים הקרובות יבקש המרכז לקדם כתיבה ומחקר אודות עיצוב, מעצבות ומעצבים, תהליכי עבודה ויצירה ולעודד דיונים ושיתופי פעולה אקדמיים וחוץ אקדמיים מנקודת מבט רחבה על ציר הזמן התרבותי – מקומי.
לינק לאתר המרכז – כאן
המרכז מזמין אוצרים ואוצרות, מעצבים ומעצבות לשלוח אלינו מידע אודות תערוכות עיצוב מכל התקופות, שאצרו, היו שותפים בבניתן או הציגו בהן, לטובת הקמת אוסף מחקרי חדש וייחודי. אנו מאמינות כי תערוכות הן אחד הכלים המרכזיים להבנת שדה העיצוב המקומי ולשם כך אנו מקדישות את שנת תשפ”ג ליצירת מפת תערוכות על ציר הזמן. תערוכות עיצוב מלמדות אותנו על הלך הרוח על תשוקות וחיי יומיום, על שאיפות ודמיון על תפיסת ההווה והעתיד בשדה העיצוב, הן משמשות כרגש מקצועי-חברתי-יצירתי וייחודי. כל תערוכה מאפשרת הכרות עם חללי תצוגה ותפיסות הצבה, עם שפה וטקסט בחלל, עם תנועה ומבנה ובעיקר על הבניית הדיאלוג שבין יוצרות-אוצרות וקהל רחב.
נשמח לקבל מידע, גם אם הוא חלקי, וכמובן, דימויים, טקסטים, סרטים, הזמנות, כרזות מניפסטים ועוד.
יש לצרף:
- מידע: שם התערוכה, שנה, איפה הוצגה התערוכה , שמות מציגים, שם האוצר.ת ועוד
- דימויים מתוך התערוכה (נודה לשמירת הקבצים בשם השולח או התערוכה)
- טקסטים, במידה וקיימים
- פרטי הקשר של השולח.ת (שם מלא, מספר טלפון, כתובת מייל, אתר וטקסט המתאר בקצרה את הקשר לתערוכה (או הסיפור אישי, אם רלוונטי לתערוכה)
- כל מידע נוסף אודות התערוכה
ניתן לפנות גם במייל – shenkar.design.archive@gmail.com
או באינסטגרם – shenkar.design.archive
בתודה
המרכז לחקר העיצוב בישראל



הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
