קול קורא: מרחב סטודיו משותף במרפסת של מוסללה!
המרפסת של מוסללה היא נווה מדבר עירוני ומרחב השראה במרכז העיר. על המרפסת קהילות נפגשות ויצירות קמות לחיים.
אנחנו מזמינים אתכן ואתכם, אמניות ויוצרים מכל תחומי האמנות ובתחומי החדשנות והקיימות להגיש בקשות לעבודה במרחב הסטודיו המשותף.
היוצרים שייבחרו יקבלו מרחב עבודה (אחסון + תצוגה) וייהנו מליווי אמנותי וכלכלי על מנת לפתח סדנאות ומוצרים למכירה.
הקול הקורא פונה לכל המינים, הדתות, הגזעים והגילאים.
מה אנחנו מחפשים?
אמנים ויוצרים חדשניים.
אנשים שנהנים לעבוד בחלל עבודה משותף.
אמנים שיכולים לקיים סדנאות לקבוצות/מוצרים למכירה לקהל הרחב.
אנשים שיכולים לעבוד בצורה עצמאית.
יתרון: יצירה עם ערך חברתי/סביבתי.

מה אנחנו מציעים?
שכירות נמוכה (500 ש”ח לחודש).
שולחן עבודה בסטודיו המשותף + מרחב תצוגה אישי + חלל אחסון.
הזדמנות לשיתוף פעולה עם יוצרים נוספים במרחב.
שימוש בסדנאות של מוסללה (הסדנא בביתא והציוד במרפסת).
ליווי אמנותי, יצירת תכנית כלכלית ופיתוח סדנאות ומוצרים.
עזרה בשיווק ופרסום כחלק ממערך השיווק של מוסללה.
יום היכרות עם המרפסת, פגישה עם צוות הפרויקט והזדמנות לשאול את כל השאלות:
יום חמישי, 11.4.19, 16:00-17:00
מועד אחרון להגשת מועמדות: 18.4.19
למייל: hamirpeset@muslala.org
בכותרת המייל אנא רשמו:
הגשה למרחב סטודיו משותף – שם אמן
פורמט הגשה (pdf או doc):
פסקה קצרה (עד 200 מילים) עליכם + קורות חיים עד 2 עמודים + תיק עבודות עם דוגמאות ליצירות קודמות (תמונות או קישורים לווידאו).



הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
