אמנות ופעולה במרחב הציבורי – מחזור שני
קול קורא למשתתפים/ות בקורס
המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון בנגב תקיים במהלך סמסטר ב׳ תשע״ט קורס מיוחד על אמנות ופעולה במרחב הציבורי בשיתוף המכון לנוכחות ציבורית במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון. מטרת הקורס, המתקיים בתמיכת ות״ת, היא ליצור מרחב משותף למחשבה ולימוד לחוקרים/ות בתחילת דרכם/ן, אמנים/ות ופעילים/ות חברתיים/ות. אנו מזמינים אמנים/ות ופעילים/ות להגיש את מועמדותם/ן להשתתפות בקורס. משתתפים/ות שאינם/ן סטודנטים/ות יזכו במלגה צנועה תמורת השתתפותם/ן.
הקורס מבקש להציע כלים משותפים למחשבה על הממדים האסתטיים והחזותיים של הפעולה הפוליטית במרחב הפומבי ועל הממדים הפוליטיים והאזרחיים של הפעולה האמנותית. לצד דיון בשורה של מושגי יסוד הנוגעים לשני השדות הללו – מושגים כמו פעולה, ארכיון, עדות, תנועה, המון, וכמובן, מושג הציבור עצמו – נבקש להתבונן מקרוב בצורות נפוצות של מחאה, אתגור ותיעוד ובתהיות ובסימני השאלה שהן מעלות. משתתפי הקורס יתבקשו לכתוב, במסגרת צוותי עבודה משותפים, עבודות חקר הנוגעות לפעולות ציבוריות בישראל.
מפגשי הקורס יתקיימו באוניברסיטת בן גוריון אחת לשבוע, בימי שלישי בין השעות 16:15-19:45. הם יחלו ב- 26.2.2019 וימשכו עד 18.6.2019. הקורס יכלול, בין השאר, הרצאות אורח, סיורים ופגישת סיכום שתתקיים במהלך הקיץ. המשתתפים/ות מתחייבים/ות לקחת חלק פעיל בכל פעילויות הקורס ולהגיש בסופו עבודת חקר המתבססת על שיתוף הפרקטיקות של כל אחד/ת מהשותפים/ות בקבוצה.
לצורך הגשת מועמדות, אנא שלחו מכתב קצר המפרט את עניינכם/ן בנושא, קורות חיים ותיק עבודות (אמנים; גודל מקסימלי 8MB). התאריך האחרון להגשת מועמדות הוא 15.1.2019.
לשאלות והגשת מועמדות, אנא פנו למארגני הקורס: מיכל גבעוני (mgivoni@post.bgu.ac.il) ואודי אדלמן (udi@digitalartlab.org.il).
מספר המקומות בקורס מוגבל.


השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.