Open call in English and Arabic here
אמנים, אוצרים מוסדות וארגונים מוזמנים להציע יוזמות לתערוכות אשר במידה ויבחרו יוצגו במהלך שנת 2018 או 2019.
הצעות של אמנים ואוצרים שיבחרו להצגה ימומנו במלואן על ידי הגלריה (בהתאם לתקציב הגלריה).
הצעות של מוסדות או ארגונים שיבחרו להצגה יבחנו בהתאם ליכולות הגוף המציע.
האמן/המציע שיבחר, יתבקש לקיים הרצאת אמן/סדנה/שיח גלריה בנוסף לתערוכה.
גלרית הרחוב אשר נפתחה השנה משותפת למחלקה לאמנות חזותית אגף תרבות ואמנות עיריית ירושלים, חברת עדן לפיתוח מרכז העיר ירושלים ו״קופסה שחורה״ ממוקמת במרכז העיר ירושלים ברחוב יפו 97 ברחבה החיצונית של מרכז כלל. אזור זה נמצא על קו התפר שבין זכרון משה, מזכרת משה, שוק מחנה יהודה, רחוב יפו ומרכז כלל.
הגלריה מוצבת במרחב הציבורי על מפלס הרחוב ומורכבת מחמש קופסאות אור מוזיאליות (Light-Box) דו צדדיות העשויות זכוכית, אשר מציגות צילומי ענק בהן יוצגו מספר תערוכות מתחלפות במשך כל שנה. התערוכות חשופות לקהל לאורך כל שעות היממה וימות השנה.
מטרת הגלריה היא ליצור פורטל אמנותי המנתק את עוברי האורח משגרת היום יום, ומאפשר חריגה מההשקפות וההרגלים המוכרים אל עבר מחוזות מחשבה חדשים.
פרטים טכניים על הגלריה:
מימדי קופסאות האור: גובה- 2.07 מטר / רוחב- 2.62 מטר /עובי- 30 ס״מ
גודל העבודות המוצגות: גובה- 1.80 מ.’ רוחב- 2.5 מ׳
העבודות עצמן מודפסות על שקף מיוחד.
פרופיל קופסאות האור, כמו גם חזיתות התצוגה עשויות זכוכית, כך שכל שטח הקופסה מואר ומשמש אובייקט תצוגה במרחב.
העבודות מוצגות על שתי חזיתות בכל קופסת אור (חמש קופסאות), סה”כ תשע עבודות מוצגות בכל תערוכה וטקסט אחד.
דגשים להצעות- אנו ממליצים לפני הגשת ההצעה להגיע לסיור בגלריה:
מדיום: כל מדיום המאפשר תצוגה בפרינט או רעיון אחר המתאים לקופסאות האור.
הצעות המתאימות לאופן וגודל התצוגה- לא כל עבודה מתאימה להצגה בסקייל גדול ובקופסאות אור.
הדימויים שיוצגו צריכים להיות איכותיים ומתאימים להדפסה בגדלים:
גובה- 1.80 מ׳ רוחב- 2.5 מ׳
סגירת הקבצים הסופיים שיוצגו במידה וההצעה תתקבל:
גודל קובץ- רוחב: 25 ס״מ.
גובה: 18 ס״מ
DPI: 720
סוג קובץ- TIFF
פרופיל צבע- CMYK
אופן ההצעה- יש לשלוח הצעות קונקרטיות מסודרות וברורות:
טקסט הסבר על קונספט התערוכה.
עד עשרה דימויים/דוגמאות/סקיצות/הדמיות ויזואליות היכולות להמחיש את קונספט התערוכה בצורה המדויקת ביותר.
כל מידע רלוונטי אחר שנראה לכם חשוב.
קורות חיים ותיק עבודות דיגיטלי של אמן/אוצר/המציע
אופן ההגשה:
טקסט הסבר (הכוללים את שם המציע ופרטי התקשרות) ואמצעים ויזואליים בקובץ אחד מצורף שלא יעלה על 8 מ״ב
קורות חיים בנפרד
תיק עבודות דיגיטלי בלינק מצורף
את החומרים יש לשלוח עד לתאריך 1.3.2018 למייל: blackboxjeru@gmail.com
במידה ויש שאלות נשמח לענות
מצורף לינק לפייסבוק הגלריה
כל הכתוב בלשון מסוימת מתייחס תמיד לכל המינים
בברכה,
אסף כהן ויצחק מזרחי -״קופסה שחורה״
אוצרות ראשית וניהול אמנותי



הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
