החממה לאמנים צעירים במוסררה נוסדה עבור בוגרי בתי ספר לאמנות, כפלטפורמה לקידום אישי וקבוצתי תוך העצמה וקבלת תמיכה. החממה מאפשרת לאמנים צעירים להתפתח כיוצרים עצמאיים וגם לחבור לקבוצת פעולה המונחית על ידי דנה גילרמן.
מי מתאים לתוכנית?
בוגרים שסיימו לימודי אמנות בבתי ספר מוכרים ומעוניינים להמשיך ליצור ולהתפתח באופן אישי תוך ניהול שיח עם אמנים צעירים נוספים, אמנים המעוניינים להיות חלק מקהילת בית הספר מוסררה ולהשפיע עליה ואמנים המאמינים בחבירה ובכוחה של קבוצה.
מה בתוכנית?
מפגש אחד בשבוע (1 ש”ש מפגש קבוצתי, 3 ש”ש מפגש מונחה) לקראת פעולה משותפת בפסטיבל מוסררה מיקס בחודש מאי 2015, סיורים בתערוכות, מפגשים עם אוצרים ואמנים וקבלת חלל קבוצתי להתנסויות.
בנוסף ינתן סיוע בפיתוח ובהפקה של פרויקט אמנות אישי (מיזם/תערוכה/ספר) תוך שנתיים מתחילת התוכנית / קבלת בנק שעות ובחירת מנחה אישי / הצטרפות לקורסים על פי בחירה במחלקות השונות בבית הספר מוסררה (צילום, ניו מדיה, מוזיקה חדשה ותקשורת חזותית) / השאלת ציוד ושימוש חופשי במעבדות בחדרי מחשבים, חדרי עריכה ובאולפן.
כמו כן ישתתפו תלמידי החממה בפעילויות המיוחדות של בית הספר לאורך השנה: סדנאות במוסררה במדבר, פסטיבל מוסררה מיקס, התוכנית הבינ”ל לאירוח אמנים, ימי עיון.
משך התוכנית: דצמבר 2014 – מאי 2015; סה”כ 16 מפגשים מונחים וסיורים
ימי שלישי, שעות: 10:00-14:00
שכר הלימוד 6,000 ₪
מלגות
המשתלבים בתוכנית יוכלו להגיש מועמדות לקבלת מלגה בגובה של רבע-עד חצי שכר לימוד.
תנאי קבלה
לתוכנית יתקבלו בוגרי בתי ספר לאמנות משנת 2010 ואוטודידקטים עד גיל 30, העוסקים בתחומי הצילום, מדיה, פרפורמנס, מוזיקה, עיצוב, כתיבה ואמנות פלסטית.
להגשת מועמדות יש לצרף:
1. קורות חיים מקוצרים (עמוד אחד בלבד)
2. עד 10 עבודות מהשנה האחרונה / פרויקט גמר/ קישורים לעבודות וידאו
3. עמדה אמנותית וחברתית (עד 20 שורות)
4. הצעה לפרויקט אמנות שאותו ברצונכם לפתח במהלך התוכנית (עמוד אחד בלבד)
את ההצעה יש לשלוח כקובץ פידיאף אחד, עד 20 לנובמבר 2014 לכתובת:
mollym@musrara-gallery.org.il



הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
