קול קורא לאמנים "צעירים, רעבים ומרתקים"

תערוכת יחיד בסדרת התערוכות "שישי ראשון", במוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן, פתוחה לאמנים צעירים שטרם הציגו תערוכת יחיד מוזיאלית.  את הסדרה מלווה ואוצרת איילת השחר כהן, זו השנה החמישית. בין האמנים שהציגו בסדרה: תומר קאפ, ליאת אלבלינג, לאה גולדה הולטרמן, אמיר יציב, איתן בוגנים ועוד רבים אחרים. בלוג הסדרה http://firstfridayisrael.blogspot.co.il ———————————————————————————– קול קורא לשנת 2013 […]

תערוכת יחיד בסדרת התערוכות "שישי ראשון", במוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן, פתוחה לאמנים צעירים שטרם הציגו תערוכת יחיד מוזיאלית.  את הסדרה מלווה ואוצרת איילת השחר כהן, זו השנה החמישית.
בין האמנים שהציגו בסדרה: תומר קאפ, ליאת אלבלינג, לאה גולדה הולטרמן, אמיר יציב, איתן בוגנים ועוד רבים אחרים.

בלוג הסדרה
http://firstfridayisrael.blogspot.co.il

———————————————————————————–

קול קורא לשנת 2013

שישי ראשון 2013,  הצהרת אוצרת \ הצעות לפעולה בחלל

אמנים צעירים, רעבים, עצמאיים ומרתקים, בכל תחום, אשר מעוניינים בליווי לתערוכת יחיד ראשונה בסדרת התערוכות "שישי ראשון", במוזיאון לאמנות ישראלית ר"ג מוזמנים להציע הצעה לתערוכה בחלל "שישי ראשון".

אני מחפשת הצעות שלא עוסקות ב"אופני יצוג" של דימויים וסדרות על גבי קירות, אני מחפשת עבודות שאינן עבודות, עבודות שאינן גוף, עבודות שאין להן קיום ללא החלל המדובר. אני מכוונת לפעולות שיפענחו את החלל כמרחב חדש, כמרחב שמתייחס אל ההיסטוריה של עצמו, כאקס טריטוריה של החלל המוזיאלי. למה? כי אצרתי כבר 48 תערוכות בחלל הזה שהיה בית קיבול לרצונות וחזונות שהתגשמו, ואני מבינה שהמרחב הזה  כבר לא יכול לסבול את היותו מקום מכיל ופאסיבי. למען האמת, זו אני שכבר לא יכולה לסבול את זה, כי שאלות חדשות בוערות בתקופה זו ובפתחו של חלל זה".

איילת השחר כהן

הצעות יש לשלוח (רק לאחר ביקור בחלל) לאימייל
[email protected]

הצעה לשישי ראשון 2013 –  בנושא האימייל  יש לכתוב

אופן הגשה
במסמך וורד בלבד את ההצעה הכתובה יש לשלוח קורות חיים מקוצרים בעברית במסמך וורד בלבד, לצרף לדוא"ל דימויים מוקטנים בקבצי jpg (עד שישה דימויים)  או קישור לאתר.
לא תתקבלנה מצגות מוכנות או קבצים מסוג אחר.
לצערי לא אוכל להשיב לכל הצעה, אלא רק לאלו העומדות בקריטריונים,ומתאימות לקונספט

23 תגובות על קול קורא לאמנים "צעירים, רעבים ומרתקים"

    מה נסגר עם כל דרישת ה"עבודות ללא עבודות" "רישום ללא רישום" "חלל ללא חלל" האלה – כל כך משעמם לאוצרים שהם מנסים להיות יצירתיים במסווה של שממון וניוון מערכות?

    את הקול קורא הזה אפשר היה לנסח בדרך פשוטה וישירה – " אמן צעיר, רעב ומרתק תפתיע אותי, תלהיב אותי, חדש לי, רגש אותי….אני, הקירות והמרחב בינהם לא יכולים לשאת את הפסיביות וההכלה של גופי היצירה שלך, לכן אם יכול אתה לייצר "עבודות שאינן עבודות" יש סיכוי שהחלל יפוענח כמרחב חדש.
    ואולי פשוט אחרי 48 תערוכות עדיף לקחת שנת שבתון ולמלא את המצברים .

    אני אמן שמחפש אוצרת שהיא לא אוצרת, טקסט אוצרותי בעל משמעות אינטרטקסטואלית שאינו מתקים במרחב האוצרות, בליווי מחקר שאינינו מחקרי, עם תליה בחלל של עבודות שלא מצריכות תליה כי זאת התערוכת היחיד הראשונה שלי וכבר התעיפתי מאוצרים "חשובים".

    אני ממש לא מבינה את המלל הזה. קראתי פעמיים. אולי היא מחפשת אמנות ללא אומנות. עד מתי אמנים יצטרכו לרקוד לצלילי אוצרים שלא יודעים כבר מה לחדש? אבל אבל אי אפשר להתפעל מהיכולת לכתוב כאלו משפטים שאי אפשר להבין אבל נראים מאד מתוחכמים,ואינטלקטואלים עלק.

    מה את/ה חושב/ת?

    מה אני חושב?

    "למה? כי אצרתי כבר 48 תערוכות בחלל הזה שהיה בית קיבול לרצונות וחזונות שהתגשמו, ואני מבינה שהמרחב הזה כבר לא יכול לסבול את היותו מקום מכיל ופאסיבי"

    מה אני חושב?

    "למען האמת, זו אני שכבר לא יכולה לסבול את זה, כי שאלות חדשות בוערות בתקופה זו ובפתחו של חלל זה".

    תיכף אגיד לך מה אני חושב

    "לצרף לדוא"ל דימויים מוקטנים בקבצי jpg (עד שישה דימויים) או קישור לאתר.
    לא תתקבלנה מצגות מוכנות או קבצים מסוג אחר.
    לצערי לא אוכל להשיב לכל הצעה, אלא רק לאלו העומדות בקריטריונים"

    אני חושב איך אני משיג לעצמי עבודה כזאת במשכורת, אוצר במוזיאון רמת גן, או בת ים, עבודה בה גם אם אשתין על כל העולם מגג בטון נטוש, ה-19 אלף שקל, או 11, או 14, ימשיכו ליפול כל חודש לתוך הכיס שלי.

    האופנה האחרונה של אוצרים שמדברים עם הקירות שלהם.

    יפה, אמרו את הכל לפני.

    בדיוק.
    אפשר היה לנסח את הטקסט בצורה עניינית ומזמינה ולא מזלזלת ומתנשאת.

    אולי פשוט תציגי קירות עירומים מיצירות.זה מאוד מנימליסטי ומודרני ולא מצריך עבודת מיון וחשיבה מעמיקה של מה לתלות ואיפה.והכי חשוב זה לא מלכלך,זול ומאוד פרקטי.בשביל לצאת ידי חובה כי לא נעים בכל זאת את אוצרת את יכולה לנסח הצהרת אוצרת שתתלה בכניסה לתערוכה הריקה שלך ולהסביר באופן מלומד ומעמיק מדוע החלטת לעשות תערוכה ללא יצירות וכמה זה עכשוי ואחר.מה שנקרא חשיבה מחוץ לקופסה.נכתב בציניות עמוקה אחרי הקאת הריון לשקית הקאה.

    עם כמה שהקול הקורא מנוסח בצורה מסורבלת ודי מעצבנת במקום פשוט להגיד מיצב site specific, קשה לדמיין שהיו כאלו אגרסיות של מגיבים מקיאים אם היה יוצא מטעם מוזיאון נחשב יותר.

    ה"קול קורא" הזה מנוסח בבירור, לא פוגע באופן אישי באף אחד, ואם משהו בו אישי, הרי זו כנות ראויה להערכה של האוצרת. מה עשתה בזמנה מרינה אברמוביץ' אם לא "עבודות שאינן עבודות"? ושנים שאלו אותה למה זו אמנות, מה יותר ברור מהניסוח "עבודות שאין להן קיום מחוץ לחלל המדובר?" אתם אמנים צעירים ואתם חושבים שעבודותכם מקוריות, וזו אולי אמת כואבת שהן לא, ובאמנות חשוב לעניין, לחדש ולשבור את המסגרת של המושגים השחוקים "גוף עבודות" וכן הלאה. אלו מושגים מבחילים ולא הקריאה הנ"ל. והיא אומרת בבירור – ראיתי אלף כמוך, עכשיו, את צעירה, את לא חייבת להחזיק תדמית וליצור בתבנית מוכרת, אין לכם מה להפסיד, יאלה – תתפרעו! במקום להיות מאותגרים, לרוץ ולנשק את האוצרת על ההזדמנות הנדירה והפתיחות, אתם מראים רק שהכיעור של הטוקבק צרות המוחין והגסות מלבלבים בכל תחום. כמה עצוב.

    זהו קול קורא שמעליב את האינטלגנציה האנושית של כל אחד מאיתנו.בכלל המחשבה שכל האמנים חייבים להיות רעבים ומיוסרים מעלה בי בחילה.אולי כדאי שהאוצרת תחפש אמן חולה שחפת שירק דם למימחטה לבנה ובסוף התערוכה יתפגר בחלל התצוגה כאקט אמנותי ?

    בקשר לכעור והגסות שבתגובות את צודקת ועדין יש בעיה בהגדרה עבודות שאינן עבודות זה שמרינה אברמוביץ הציגה פרפורמנס בחלל מסוים לא הפך אותו לתלוי חלל מסוים , היא יכלה לחזור על כל פעולה לו רצתה גם בחלל אחר , זה איננו מסביר את המושג המופלא עבודות ללא עבודות אינך מרגישה שיש במשפט כשל לוגי , חוסר דיוק , לא ליצור בתבניות מקובלות אינו מפרש את המושג עבודות ללא עבודות אפילו שמדובר באמנות ו" הכל מקובל" אז אולי זה קול קורא ללא קול קורא , ולהתנשק עם האוצרת אולי לא יזיק.

    לא ידענו שאנשים שחשוב להם להכריז על הפרשותיהם המגוונות בפומבי מכלים את זמנם באתר של ערב רב

    השאלה היא למה רק צעירים האם אני יכולה להיות בת 58 אך עדיין צעירה אולי לא רעבה ממש אבל כן הייתי שמחה להציג משהו אחר חדש ושונה

    מניפסט מגעיל של גחמות קטנות , שיגעון גדלות ויהירות מתנשאת מפי אוצרת נפוחה ומשעממת. שימו לב שלא עלה בדעתה אפילו להזכיר מונחים כמו תקציב לאמנים, שכר (סמלי) עבור עבודתם "הרעבה והאקטיביסטית" , ולמרות שטרחתם והגשתם הצעה, אל תצפו לתגובה אם אינכם קולעים לחור הקונספט המדוייק הטמון בראשה הקודח שאינו יכול יותר לסבול. תמשיכו להיות סמרטוטים ושיהיה לכם בהצלחה.

    מודה על ההזדמנות להיענות לאתגר כה נדיר ומלהיב.
    אני מציעה להציג במוזיאון רמת גן את יצירתי "בגדי המלך החדשים" אשר מתאימה למילוי כל חלל המוזיאון. מצורפים בזה שישה דימויים מוקטנים בקבצי jpg שרק אוצרים ומבקרים רגישים יוכלו לראותם ולעמוד על ערכם.

    שהגיע הזמן לשלם לאומנים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.