הסלון העצמאי הוא תערוכת אמנות שתתקיים במרכזית – מבנה התחנה המרכזית הישנה בתל אביב (רח’ סולומון פינת הגליל), בין התאריכים 6 ל 9 באפריל 2011.
נושא הסלון העצמאי השנה הוא ‘טאבו’.
בעולם בו אין לכאורה סודות, האם נותר אזור אסור?
פורנוגרפיה, חטאים, אלימות, איוולות החברה, שחיתות פוליטית, ניכור עסקי, אפליה גזעית, אפליה מינית – לתערוכה יתאימו יצירות שהן פרי עיסוק כנה בתופעות אישיות או קולקטיביות המטואטאות מתחת לשטיח.
הפנייה מיועדת ליוצרים ולגלריות.
אך ורק בשל אי הסדר הגובר / ברטולט ברכט
אך ורק בשל אי הסדר הגובר
בערינו, ערי מאבק המעמדות
החליטו אחדים מאיתנו בשנים אלה
לא לדבר עוד על ערי נמל, שלג על גגות, נשים
ריח תפוחים בשלים במרתף, תחושת הבשר
כל מה שעושה את האדם עגול ואנושי
אלא לדבר יותר על אי הסדר
כלומר להעשות חדצדדים, מצומקים, מעורבים בעסקי
הפוליטיקה ואוצר המילים היבש, “הלא ראוי”
של הכלכלה הדיאלקטית
כך שהכפיפה ביחד הצפופה הנוראה הזאת
של נפילת השלג (שאיננו קר בלבד, אנו יודעים זאת)
ניצול, בשר מפותה וצדק מעמדי לא תצמיח
בנו הסכמה לעולם רב צדדי כזה, הנאה
מן הניגודים שבחיים זבי דמים כאלה
אתם מבינים.
תרגום: ה בנימין
איך משתתפים?
מצטיידים ב1-3 עבודות מתאימות, בספר סקיצות (סקטצ’ בוק) אם בא ובהחזר הוצאות בסך 50 ₪
מביאים למרכזית בשעות הקבלה
מנסחים את הקשר בין כל עבודה לבין נושא התערוכה בפסקה
תוצג לפחות עבודה אחת מתוך השלוש, והספר
תאריכים
ימי קבלת העבודות
יום ה 24 במארס 12:00-14:00
יום ו 25 במארס 12:00-14:00
יום ש 26 במארס 12:00-14:00
המרכזית
לאחרונה השיק ההפנינג “פתוחה לרגל שיפוצים” את “המרכזית” כזירה למפגשי תרבות.
עשרות היוצרים, ומעל 1000 המבקרים שהשתתפו באירוע, עוררו סקרנות ציבורית ותקשורתית רבה.
פעילות רציפה של חדר חזרות, חדרי סטודיו וגלרית “חדר צפייה”, גינה קהילתית חנות קח – קח ועוד מתקיימת במקום מאז ההשקה.
בהעדר חיבור לחשמל, מוארים החדרים במבנה בתאורה טבעית.
יש לקחת בחשבון כי העבודות לא יבוטחו על ידי התערוכה.
גלרית “חדר צפייה” תציג במקביל את התערוכה “זה לא אנחנו”
בשבת 9 באפריל בשעה 15:00 יתקיים במרכזית גם “נווה שאנן לאן” – סלון לדיון ציבורי בעתיד השכונה בשיתוף עם בית הספר מנשר.
במהלך התערוכה יתקיימו במרכזית הופעות ואירועי תרבות נוספים
יוזמי הסלון
אילן דותן
יונת סינטרה
יעל בן שלום
מיכל ריבלין
רמי צלקה
לפרטים נוספים:
אילן ilandotan@gmail.com
מיכל 054-7502008
יונת 054-2166989
טאבו – “1. כינוי בין עמים פרימיטיביים ושבטי הפראיים לכוחות מסתוריים איומים המיוחסים לעצמים או לאנשים מסוימים, ומשום כך הפגיעה בהם כרוכה בעונשים חמורים מצד הרוחות והאלים.2 . חרם, הקדש. 3. דבר אסור איסור מוחלט”
מילון אבו שושן 1974



הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
