עמותת מוסללה קוראת לאמנים מכל קשת היצירה להגיש הצעות לעבודות התערבות במרחב האורבאני שיבוצעו במהלך השנה הקרובה.
פרויקט מוסללה הוקם כפלטפורמה המאפשרת לאמנים ליצור במרחב התפר הירושלמי, בדגש על שכונת מוסררה וסביבתה. אנו מעודדים אמנים לצאת ולפגוש את העיר בעיניים חדשות, להתערב במציאות המורכבת ולהציע אפשרויות למעורבות של האמנות במרחב והמרחב באמנות. המסלולים שנוצרים בין העבודות זמינים למבקרים במהלך כל השנה, משתנים, מגיבים ומתפתחים.
אנו פועלים ברציפות במשך כל השנה, שואפים לקדם ולאפשר מפגש ושיח עם תושבי השכונה, העוברים בה והמוסדות השונים הפועלים בה, מתוך אמונה בכוחה של אמנות להיות חלק משינוי חברתי מיוחל ונחוץ.
הפעולות ההצבות והעבודות שיבחרו יוצגו באירוע חשיפה רחב שיתקיים בשני מועדים – יוני ואוקטובר.
מתי אפשר לבוא לראות במה מדובר? באירוע “מה זה מוסללה?” שיערך ביום שישי ה-25.2.11
או בסיורים בהנחיית צוות אוצרות מוסללה שייערכו בתאריכים הבאים:
3.3 \ יום ה’ \17:00
4.3 \ יום ו’ \ 10:00 + 13:00
10.3 \ יום ה’\ 17:00
11.3 \ יום ו’ \ 13:00+10:00
נא לאשר השתתפות בסיורים המודרכים מראש – במייל Info@muslala.org .
לפרטים נוספים, שאלות ובירורים – www.muslala.org
להגדלה - לחצ/י על הדימוי
הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב. 
בתיה דונר, חוקרת תרבות חזותית, אוצרת ומרצה, מתה אתמול ממחלת הסרטן. דונר עיצבה את הדיון הישראלי ועסקה בזיקות בין אמנות, אדריכלות ועיצוב לאידיאולוגיות ולפרקטיקות יומיומיות. היא היתה מהראשונות שראו בעיצוב המקומי תחום עם משמעות היסטורית וחברתית, והיתה שותפה לתוכנית יונה פישר לאוצרות בבית לאמנות ישראלית. דונר בחרה לעבוד כאוצרת עצמאית – החלטה פורצת דרך בזמנה, שפתחה פתח לאוצרות אחרות בנות דורה. דונר, שהתבלטה בשדה האמנות אף שלא היה לה גב מוסדי, אצרה עשרות תערוכות במוזיאונים המרכזיים, מ"לחיות עם החלום" במוזיאון תל-אביב (1989) ועד "משכית – מארג מקומי" במוזיאון ארץ-ישראל (2003). על התערוכה 
