שי עבאדי

  • קְבוּרַת חֲמוֹר: על סגירת מרכז מאירהוף לחינוך לאמנות של מוזיאון תל-אביב

    ״כל מנהלי המוזיאון בעשור האחרון, וכמובן חברי הדירקטוריון והפונקציונרים הפועלים סביבם, שתמכו לאורך השנים בסדנאות, דיברו גבוהה על חשיבותו הרבה של החינוך לאמנות בעיניהם ועל משקלו הסגולי המהותי, אך הדבר כלל לא מנע מהם להתייחס למרכז כאל סרח עודף ולהביא עליו את מותו״

  • מבטה של זו הפונה אלינו

    ״כהנוב תפסה את הלבנט כמרחב גאופוליטי מרובה ממדים, רבדים, פרספקטיבות, זהויות, גוונים, תרבויות, דתות ולאומים, ואת ״הלבנטיניות״ כאתגר פרקטי, אינטלקטואלי ונפשי של היכולת להתקיים בסינכרוניות רוחבית בתוך פסיפס אנושי, במרחב הביניים של רצף ההבדלים בזמן ובמרחב, באופן טבעי ושגרתי״. ליאת סידס כותבת על התערוכה ״ז'קלין כהנוב: הלבנט כמשל"

  • עבודת הצֶלֶם

    "גם כשצייר האמן את עצמו לא צייר את עצמו תחילה אלא כזר, כעומד-ממול, העומד כנגד, כ'מתנגד' אולי, שמראה-פניו הוא חי וגלוי, והבטחה ועתיד בוודאי מסתמנים בו, אך דיוקנו גם סתור ומתקדר ודומם, ויש בו כבר את שיעורה של מסכת-המוות". גלילי שחר על תערוכתו של שי עבאדי, "חסרי מנוח", בנווה-שכטר

  • היסטוריה צרובה על דיקט גרמני

    "הבחירה לסיים סדרה היסטורית, המערבלת בתוכה חומרים טעונים של ההיסטוריה הגרמנית והיהודית, ברגע של אירוע ציורי מופשט, או בפעולת צריבה קונקרטית של פני השטח, כמוה כהמשגה של הגורל האנושי". על עבודתו של שי עבאדי.