יונתן הירשפלד

  • שובם של ימי-הביניים, שוב

    "מה המוטיבציה של פישלי ווייס? לרוקן את העולם? ללעוג? לקטלג? לשנוא את העולם שנאה מלאני קליינית כזו השואפת לרוקן את השד ולחסלו, שלא מסוגלת לראות את האחר כנפרד ושלם ולכן הכל זה הכל והכל רודפני וריק? ולהציג כעמדה מתוחכמת את שנאת העולם הזו?". יונתן הירשפלד חזר שפוף מהתערוכה של פישלי ווייס בגוגנהיים, ניו-יורק.

  • הפילם השחור של הלא-מודע של עולם האמנות הישראלי

    "זה כמה שנים שרון ברטוש עורך ומוציא ספרים ומחקרים על שורשי האמנות הישראלית. תרבות, אומר מפעל זה, היא במובן ידוע זיכרון, היא היסטוריה. אבל היסטוריה של האמנות היא יותר מחיסון כנגד הברבריות; היא מעשה טיפולי". שתי הערות קטנות על שני ספרים חדשים מאת רון ברטוש.

  • גיום אפולינר: חיים, אמנות ומלחמה

    "רשימה לקונית זו עוקפת, לטעמי, את הקיטש והרגשנות והפוליטיקלי-קורקט, והיא שיר; פרגמנט פיוטי המעיד באמצעות כל מה שאין בו על הנושא הגדול של אמנות בשעת מלחמה. אני מקווה שבשעה זו בחייה של האמנות המקומית, בצל מלחמות הנצח שלנו, התרגום הזה, אם הצלחתי להעביר משהו מצורתו, יהיה מקור למחשבות".

  • משמעות ואושר בציוריה של לאה ניקל

    "באחד הקטלוגים מצאתי ראיון שבו לאה ניקל אומרת, 'כשמכניסים משהו לתמונה שהוא לא חוקי, שהוא אבסורדי, זה מה שעושה את התמונה'. מה שהיא אינה אומרת הוא שבשביל שיהיה 'לא חוקי' בציור, חייב הציור להיבנות כמערכת בעלת היגיון פנימי; חוק והפרה קבועה שלו. לזה נקרא התענגות".

  • "לא כל-כך הרבה לצייר! לא כל-כך הרבה!"

    "כשסיים וקם ממני הלכתי למטבח, שלפתי סכין גדולה והודעתי לו שכעת אהרוג אותו על כי חילל את כבודי. השלכתי לעברו את הסכין, אך הוא היה מהיר ממני ולא נפגע, למעט שריטה קלה בחזה. באותו מעמד החל להתייפח". יונתן הירשפלד תירגם והקדים דברים לפרגמנט ממשפט האונס של הציירת ארטמיזיה ג'נטילסקי, רומא, 1611.

  • זו אינה "הסעודה האחרונה"!

    "אני חוזר במחילה בתשובה לפניכם ומתחרט על שעשיתי כמעשה הגדולים לפני, כדוגמת מיקלאנג'לו, אשר צייר ברומא ציורים של הקדושים בעירום, ללא יראת שמים". תרגום חופשי ופירוש מקורי לפרגמנט ממשפטו של הצייר פאולו ורונזה לפני טריבונל הכנסייה הקתולית ב-1573.

  • כותבים ב"ערב רב" מסכמים שנה

    השאפתנות של "טובין", הפנטזיות של נבט יצחק, כוויות האש של יורם קופרמינץ, הדינוזאורים של נעמה ערד, סוכת ההדרה של סלה-מנקה, הקומדיה השחורה של תמר הירשפלד, "איטבח אל-יהוד" בתערוכה נידחת, חמקמקותו של השיח, האור המאיים של אדג'יאשווילי, מעמד השירה והערה על העומק באמנות.

  • דימויים תחת מחיקה

    אמנות בת זמננו רוויה סימני מחיקה החושפים את מה שהיה פעם שלב סמוי בתהליך היצירה. מבט עכשווי ביצירות נדרש לנוכחות הסותרנית של המחוק וליחסים בינו לבין הנראה כגורם ממשמע.

  • בין זהב לקש

    "גולומבק, בעיני, הוא ההפך מרומפלשטילצקין: הוא לוקח את היקרים שבחומרים, אהבות אבודות וזכרונות נמוגים, ופועל עליהם כך שמעצם כניסתם לאמנות הם הופכים לקש. זו עמדה טרגית יותר, פיוטית יותר, ובסופו של דבר עמוקה יותר". יונתן הירשפלד על תערוכתו של יצחק (איצ'ה) גולומבק.

  • 5 הערות על "הלב אינו מטפורה"

    "זוהי אמנות לבנה לקהל לבן, העוסקת בלא-מודע של האדם הלבן. היא עוסקת באופן שבו מנגנונים רבים הופכים את המזעזע לכל-כך נפוץ ואת הדיון בו לכל-כך בנאלי, עד שהוא נראה טבעי כמו טאפט חדר ילדים". יונתן הירשפלד על תערוכת היחיד של רוברט גובר ב-MoMA

  • מ"נצחון המוות" לנצחון המוות

    חיבור קצר על אחת התערוכות המרעישות ביותר שנראו כאן לאחרונה. אחרי גיל 60 ו-36 שנות קריירה, מתחילה נורית דוד את חייה כציירת ומבינה את הזקנה כפוטנציאל רדיקלי, כדיספוזיציה משחררת ולא כעול או גזירת גורל מרה.

  • מחשבות על הדוניזם דמגוגי

    "הביקורת של יונתן הירשפלד על בוריס גרויס מסווה את העובדה שהיא מניפה דגל אחר – כזה שלא דבק בו כמובן רבב מרקסיסטי-מטריאליסטי, והוא מהווה שלוחה של הניאו-ליברליזם שמוכר את אידיאל החירות והסובייקט האוטונומי לכל מי שידו משגת". תגובה.

  • נגד גרויס

    "קריאת מאמריו של בוריס גרויס מרגילה אותנו שהשמרן הוא המהפכן, השמאל הוא הימין, הכותב הוא האמן, האמן הוא המתעד והכל מסתדר איכשהו ככה, שכותבים מהאקדמיה המחזיקים בדעות צודקות הופכים להיות הקוראן, ואמנים למאיירי הקוראן". יונתן הירשפלד בביקורת גורפת והצעה חלופית.

  • טרומפלויי של אמנות

    "התשובה לשאלה חיותה וחיוניותה של האמנות איננה מצויה באמנות פוליטית, אלא באמנות חופשיה מאינטרסים המסוגלת לייצר חוויה רוחנית המיתרגמת לאחריות מוסרית של האידיבידואל. מי שמוסגלות לתמוך במהלך כזה הן הגלריות הקטנות והעצמאיות". דברים שנאמרו בכנס "תרבות הצעירים" בשנקר.