טקסטים קטלוגיים

  • נשיאה

    "הצופה נקרא לרקוויאם המשחזר מעין ריטואל דמוי תהלוכה עד כס האלוהים – במובנים אלו נהפך הצופה עצמו לעד הלוקח חלק פעיל באמצעות מבטו בהתרחשות המכוננת את החזיון המורכב של נשיאה. מורכבות זאת, הייחודית לעבודת הפיסול הגיגנטי של צבי לחמן, מתיכה ציטוטים מתולדות האמנות לכלל מבע פיסולי יחידאי, מבע שאין כמותו בפיסול העכשווי", שבא סלהוב מתוך הספר "פנים אל פנים"

  • כאן יש דרקונים

    "בעצם הערבוב של מה שנתפס כאמת (פריטים מאוסף המוזיאון) לבין בדיה גמורה (פריטים ממאגרי דימויים), יצחק יוצרת מופע סוריאליסטי של מוזיאון שאינו משטה בצופה החשדן, להפך: זה מרחב שבו הגבולות בין ידע לדמיון אינם קיימים, ולפיכך שניהם בעלי מעמד אונטולוגי זהה". ליאורה בלפורד מתוך קטלוג התערוכה HERE BE DRAGONS של נבט יצחק במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט

  • המשוטט

    "זמן ההתבוננות בעבודותיו של זילברמן, הקולאז' לכשעצמו נעלם יחד עם קנה המידה והסימנים הגסים של החיתוך והחיבור. הכול מתומצת ועל כן גם נותר פתוח לרווחה". מת'יו שום על עבודתו של שי זילברמן, מתוך "Itinerarium‎‎ – יומן מסע", ספר האמן של שי זילברמן

  • אהבה במנות קטנות: עאסם אבו-שקרה

    "עאסם ראה את עצמו קודם כל כצייר. כך הגדיר את עצמו כאשר התבקש, בסדר זה: צייר, ערבי, ישראלי", גליה בר אור על עאסם אבו-שקרה מתוך קטלוג התערוכה "רוח האדם, רוח המקום, אמני משפחת אבו-שקרה בעין-חרוד"

  • היומיום: אריה ברקוביץ בחיפוש אחר גוף, מקום וזמן

    "במוקד עולמו האמנותי של ברקוביץ – המשתרע על פני ארבעה עשורים ומקיף אובייקטים פיסוליים, רישומים, ציורים ותצלומים – עומדת חוויית ההגירה ומעבר מחוויה פנימית של גלות לחוויה של היטמעות בהוויה המקומית (בבחינת טרנספורמציה מתרבות אחת לאחרת ומשפה אחת לרעותה, כאשר לאמנות שמור תפקיד קושר, מגשר וחוקר)". אורי דרומר במאמר מתוך ספר האמן ״אריה ברקוביץ עבודות, 2022-1968״

  • מעֵבר לצורה ולצבע: וליד אבו-שקרה

    "יצירתו של וליד אבו-שקרה, מחלוצי האמנות הפלסטינית, נבעה ממקור של עולם פנימי קדם-סמלי, ועדיין עוררה תחושות של שייכות לאדמה, לעץ הזית ולנוף המקומי. השפה החושית ועשירת הניואנסים שפיתח היתה למבע של אהבה למקום, ליופיו הפנימי ולמורשת העשירה המוטבעת בו". גליה בר אור על עבודתו של וליד אבו-שקרה, מתוך קטלוג התערוכה "רוח האדם, רוח המקום"

  • כך עוקרים השותלים

    "מה גורם לשירה גפשטיין, אמנית ישראלית עכשווית, הפועלת לפחות שני דורות אחרי "חגיגת" מחיקת הניגונים והמזמורים, לנסות ולהציע וריאציה משלה למצב הפוסט-תיאטרלי של ראשית ימי המדינה? ייתכן שהיא מנסה להפנות את מבטנו לחלוקת התפקידים בין גברים לנשים, שבזמנו נדמתה שוויונית ומאוזנת יותר מאשר במבט לאחור". יאיר גרבוז על שירה גפשטיין במשכן לאמנות עין חרוד

  • על ה"קבוצה הלבנה" של עזריאל קאופמן

    "הסתנוורות או הסתמאות כפולה היא אם כן החוויה הראשונית בתהליך הצפייה בציורי ה"קבוצה הלבנה". המתבונן בהם מוּכֶּה סנוורים כפולים, סנוורים לאן שלא תביט. באופן הפוך ממצב של כניסה בצהרי יום לתוך מערה חשוכה, שאז עליך להמתין להתפוגגות החשכה וקבלת האור – כאן עליך להמתין להתפוגגות של השפעת האור ולקבלת הצבעים הבוהקים, ולהיפך", אלברט סוויסה במאמר מתוך "מלת צלמו בראש בלב, עיונים באמנותו ובשירתו של עזריאל קאופמן"

  • ארז ישראלי – הפרעצלמן: האמת שבתוך ההתחזות

    "הפרעצלמן הגיח לעולם כהמצאה ראשונית ומקורית, המאפשרת לאמן להכיל עליה כל פנטזיה, 'כלי ריק' שדרכו ניתן להתבונן בדילמות האישיות והחברתיות שמעוררת ההיסטוריה היהודית-גרמנית". סיגל ברקאי מתוך קטלוג התערוכה "Pretzelman Begins" בקרון גאלרי ברלין

  • בדרך לאוטופיה דיסטופית

    "ארקין מאמצת ברצון סדרה של אמצעים, של טכניקות ושל שיטות על מנת לייצר 'אווירה', שהפכה ליסוד היסודות של החיים המודרניים בכללם, ללא יוצא מן הכלל, על אפה ועל חמתה של האמנות, המתכחשת לה ומתגוננת כנגדה מתוך תודעה כוזבת, בעודה משתמשת בה בכל אתר ואתר", אלברט סוויסה מתוך קטלוג התערוכה "פייטה" של דוריס ארקין בגלריה באום אל פאחם

  • השאלות שעלינו לשאול

    "גם אם מרבית חללי התצוגה עדיין מייצגים בעיצובם את תפיסת ״הקובייה הלבנה״, שמטרתה לספק תנאים אופטימליים ולכאורה סטריליים להצגת יצירות האמנות, הרי שהיום ברור שממש כשם שאי אפשר לנתק את האמנות עצמה מן ההקשר שבו נוצרה, כך גם התצוגה שלה אינה מתקיימת במרחב סטרילי, נטול הקשרים חברתיים, גיאוגרפיים ופוליטיים". אור תשובה מתוך קטלוג התערוכה "קבלת קהל"

  • קרן אור פניה

    "האם קיימת תכלית למעשה הרישום הנרשם בווידיאו? עריכת הווידיאו כלופ חזרתי לוכדת את הקווים הנרשמים (על גבי דף? רצפת החדר? רצפת הגלריה?) בהווה מתמשך של כתיבה מוחקת, של קיום חומרי המְפנה את מקומו לאל-חומר". דלית מתתיהו, מתוך קטלוג התערוכה של זוכת פרס רפפורט לאמן צעיר, יפעת בצלאל