מנחם גולדנברג

  • על המרחב האפקטיבי של המציאות

    על המרחב האפקטיבי של המציאות

    “במובן זה הציור של פרל אינו מעמיד דימוי אלא מספר סיפור, מרחב שבו דברים קורים. אלה הדברים שפוערים מרחב, פורשים סביבה, מאפשרים את פעולת ההבחנה, ההתאמה וההרכבה, את פעולת הדמיון (שכידוע תלוי בניסיון). כך, כדי להיות לדבר הציור תלוי במקום, ועובדת היותו של הציור דבר מחוללת את המקום כספציפי”. דברים שנערכו מתוך שיח בתערוכה ״ימי בינתיים״ של פרל שניידר במוזיאון פתח תקווה

  • חומרים יפים

    חומרים יפים

    “פעולת העיבוד או ההתערבות של הורוויץ בקביעת החומר הולכת אחורה כדי לחלץ ולקבוע את המגע האנושי כתשתית פיסולית. היא מאפשרת לפסלים להזכיר לנו שאנחנו לא מרגישים ונוגעים כי יש לנו גוף, אלא שיש לנו גוף כי אנחנו מרגישים ונוגעים”. מנחם גולדנברג על תערוכתה של שיראל הורוויץ במשכן האמנים, הרצליה

  • העובדות הידועות לנו

    העובדות הידועות לנו

    “היא מבקשת לעורר תהיה על גורל האדם והקיום האנושי תחת ההסדרה הגלובלית של מערכות החליפין וההמרה של המסמנים. על גורלו של האדם הפרטי – הסובייקט – בעולם שהכריז שאין בו צורך עוד, שחייו שווים כמידת השימוש והרווח שניתן לגזור מהם כסיפור”. מנחם גולדנברג על תערוכתה של מאיה שמעוני

  • כמה סטרא

    כמה סטרא

    תערוכה קבוצתית חדשה עוסקת במקומו של השטן באמנות. היא מציגה את יד שמאל כתמונת ראי מעוותת של הצד הימני הצייתן והמהוגן, המהווה סמל למעמדה של יצירת האמנות כתוצר של פיצול – שבר הנובע מהתנגדות פנימית.

  • היכל התרבות

    היכל התרבות

    ‘הבתים האמריקאים’ – סדרת הצילומים של “בית פרנסוורת'” וסדרת הצילומים של בתי-המידה הדוממים המוצגות כעת בגלריה דן – מציגים שתי התייחסויות שונות לאותו מושג היסטורי בו מבקש הצלם יאיר ברק למצוא את ביתו: מודרניזם. שתי התייחסויות לאותו בית אותו מבקש ברק להפוך – שוב – לאקטואלי.