טלי תמיר

  • סולמות ונחשים

    סולמות ונחשים

    "שלושה שחקנים גברים הציב האוצר אבי לובין על לוח המשחק: משה מירסקי, המבוגר שבחבורה, יוני גולד, האמצעי ביניהם, וגיא ניסנהויז, הצעיר בין השלושה. שלושה שחקנים שמוכנים לשחק אותה במגרש של הילדים: מירסקי מספק את הסולמות, גולד את המשבצות וניסנהויז את ראשי הכלבים". טלי תמיר על התערוכה "סולמות ונחשים" בגלריית המדרשה

  • שמעון פינטו – בעל החזיונות

    שמעון פינטו – בעל החזיונות

    "אם מתקיים חיבור כלשהו בין פינטו לגוטמן הרי זה באהבתם לסיפורים ולמספרי סיפורים. פינטו לא מאייר סיפורים והוא אינו צייר דידקטי, אך הוא ספוג במשלים, חזיונות ועלילות מופלאות, שמשלבות יחד את דמיונו החזותי המפותח עם מדרשים וטקסטים פרשניים", טלי תמיר על "ציפור דעה" של שמעון פינטו במוזיאון נחום גוטמן

  • טלי תמיר היא הזוכה במענק מטעם "בית לאמנות ישראלית" עבור הוצאה לאור של כתב יד מצטיין לשנת 2021

    טלי תמיר היא הזוכה במענק מטעם "בית לאמנות ישראלית" עבור הוצאה לאור של כתב יד מצטיין לשנת 2021

    המענק, שניתן השנה לראשונה, נועד לתמוך בהוצאה לאור של מחקרים העוסקים באמנות ואוצרות בישראל בסכום של 40 אלף ש״ח

  • אדם בתוך ארגז הוא גר

    אדם בתוך ארגז הוא גר

    ״נדיר שאמן חוזר לאחור שלא במסגרת פרספקטיבה יזומה ומאורגנת. נשאלת השאלה מדוע בחר נוישטיין לחזור דווקא לנקודה הזו בעבודתו, לצילומי הארגזים מ׳מיצג 76׳? ייתכן שמרחב התנועה המצומצם שנכפה על הגוף בתוך החלל הביתי, האינטימי אך בו זמנית מלחיץ, הוא שהוביל את נוישטיין לחזרתיות של היציאה-כניסה לאותו חלל שמשתכפל כל הזמן״. טלי תמיר על ״תערוכה מיוחדת״ של יהושע נוישטיין בגלריה המדרשה

  • מסעות הצללית השחורה בעולם

    מסעות הצללית השחורה בעולם

    "התערוכה עוסקת לא רק בשורשי הפיסול הישראלי מתוך תרבות השכול וההנצחה, ולא רק בסוגיית האנדרטה בנוף ובשאלת המקור והצללית, אלא ביתמות ובהורות, בחיבור ובהיפרדות וביחסי הדורות בדרמה הציונית". טלי תמיר על "סלע קיומה" של נועה תבורי במוזיאון בית רמי ואורי נחושתן

  • מתווי הדיו של משה קופפרמן 1969-1963: מִנוף לחתימה

    מתווי הדיו של משה קופפרמן 1969-1963: מִנוף לחתימה

    "באופן רחב יותר, העיון בגוף עבודות כמעט עלום של אמן מוכר מזמין מחשבה על תהליכי יצירה גלויים ונסתרים, ובפרט על היחס בין מתווה הנוצר בספר סקיצות לבין היצירה המוגמרת והפומבית". רות קסטנבאום בן-דב על עבודתו של משה קופפרמן

  • תפורה ונמחקת, קצורה ונוטשת: על ״היעלמותן״ של יוכבד וינפלד ואפרת נתן

    תפורה ונמחקת, קצורה ונוטשת: על ״היעלמותן״ של יוכבד וינפלד ואפרת נתן

    "המיתוס גבר על העובדות ויצר דרמה של היעלמות שהייתה נכונה חלקית בלבד. פרשנות אחרת להיעלמות מאפשרת לזהות פעילות סמויה אך קיימת, גלגולים שונים של 'היות אמן' – הוויה שלא מסתכמת אך ורק בהצגת תערוכות ובאירועים נלווים". טלי תמיר מתוך יום עיון "הפורשים: שתיקה, פרישה ונטישה באמנות הישראלית" ב"בית לאמנות ישראלית"

  • שדים וסרבנים: על מרחב האוצרות של נעמי אביב

    שדים וסרבנים: על מרחב האוצרות של נעמי אביב

    ״נעמי ביקשה לעסוק במה שכינתה ׳היער המאיים שנראה מנגד׳, ביקשה לחשוף את היסוד הברברי שעומד מחוץ לתרבות, ולכן נתפס כאויב האולטימטיבי של הסדר החברתי באשר הוא. מאחר שלשם היא כיוונה את מבטה, היא לרגע לא השלתה את עצמה, גם לא את הצופים והמבקרים בתערוכותיה, שהמציאות שלווה ונעימה ויש סיבה טובה לצפות ממנה לימים יפים יותר״. טלי תמיר על נעמי אביב

  • שני שדות, שתי חלקות

    שני שדות, שתי חלקות

    "דנציגר פעל לשיקום וריפוי, בדומה לנטיות השמאניסטיות של בויס, אך הוא רחוק וזר מן הסוגיות החקלאיות שהתערוכה במוזיאון פתח-תקווה עסקה בהן. דומה הוא ללורנס איש ערב – פרא-אציל הדוהר בערבות הנגב, אך תמיד ידבק בו קמצוץ של רומנטיקה אוריינטליסטית". טלי תמיר מגיבה למאמרה של אירית סגולי "עקדת יצחק"

  • עקדת יצחק

    עקדת יצחק

    מי הפך את יצחק דנציגר, שיצא נגד הרס התרבות הערבית וראה בה מקור השראה, לסמל לקולוניאליזם הישראלי, שהפך את התרבות הערבית ל"טבע"? אירית סגולי בוחנת את הפרשנויות והנסיבות שהובילו להחמצה הגדולה של אחד מחלוצי האמנים הביקורתיים והאקטיביסטים בישראל

  • קירות טחובים: גרשוני 1980 | וינשטיין 2017

    קירות טחובים: גרשוני 1980 | וינשטיין 2017

    "לא השפעה מתמשכת, גם לא התכתבות בין-דורית פעלו כאן את פעולתם, אלא מפגש בין שתי תודעות של אמנים ישראלים ובין שתי הצבות רדיקליות ואמיצות". טלי תמיר מותחת קווים בין "שמש בגבעון דום", ההצבה של גל וינשטיין בביאנלה בוונציה, למיצב של משה גרשוני באותו מקום, לפני 37 שנה

  • נוסחת הפאתוס של גרשוני

    נוסחת הפאתוס של גרשוני

    "האמירה של גרשוני ש'טמטום' מדבר אליו יותר מחוכמה מבטאת את שאיפתו העמוקה ביותר: להשתחרר מהאיפוק ולהציע מודוס משוחרר ושופע של רגש ותשוקה; להטעין את הגוף והנפש בכאבי הארוס והמוות". טלי תמיר על משה גרשוני וה-unspeakable about

  • מהות פואטית ומחוספסת

    מהות פואטית ומחוספסת

    "פינטו משחזר כאן זיכרון שלו מגיל שש, כשהגיע עם אמו לבית-הקברות של קיבוץ בארי כדי לחפש את אחיה. כילד הוא לא הבין היכן הדוד שבאו לחפש, וכשאמו אמרה לו שהדוד נמצא באדמה, הוא החל לחפור בחרדה גדולה כדי לאפשר לו לנשום". טלי תמיר על "אַיֵּה?", ההצבה של שמעון פינטו בגלריה בארי, ועל המופע שליווה את אירוע הנעילה

  • נעמי אביב, אוצרת עצמאית

    נעמי אביב, אוצרת עצמאית

    "'אין סיבה לעשות אמנות אלא כדי להביע עמדת התנגדות', אמרה לתלמידות האוצרות הצעירות שישבו מולה. 'אם אתה לא מתנגד לכלום, אז למה לך לעשות אמנות? אם אתה עושה אמנות – אתה מורד, אתה מוחה, אתה לפחות מביע מחאה. אחרת – למה לעשות את זה בכלל?'". טלי תמיר על יסוד ההתנגדות בכתיבתה ובמחשבתה של נעמי אביב, במלאת 3 שנים למותה

  • תעודת אוצר

    תעודת אוצר

    ישראל, כמו ארצות אחרות בעולם, שרויה באינפלציה של תוכניות ללימודי אוצרות. מי מרוויח מהן? מי מפסיד? האם שדה האמנות ערוך בכלל לקלוט את בוגרי התוכניות? והיכן עשוי לצמוח דור חדש של אוצרים משמעותיים?

  • חתונה מעוקרת

    חתונה מעוקרת

    "שני המוזיאונים בחרו בדרך האמצע, ובמקום להציע פירוק או בנייה, התמקדו בתחזוקה. כך במקום שבר קיבלנו אישוש עצמי. במקום פריצה – חנופה. במקום שידוד מערכות – תיקונים. במקום מפץ אוצרותי שימוטט צירי סידור ומחשבה מקובלים – הזזה קלה של קווי הגבול הקיימים". יונתן אמיר בעקבות יום עיון שעניינו החלפת שתי תערוכות הקבע של האמנות הישראלית במוזיאון תל-אביב ומוזיאון ישראל.

  • צלקתו של קופפרמן

    צלקתו של קופפרמן

    "זהו ציור פולמוסי בהווייתו, ציור של פעולות, שבירות ותגובות נגד, ציור שכל סיכום שלו רגעי – סיכום לשעתו – מהלך ציורי שנוי במחלוקת מרגע הפצעתו, ולפיכך כזה שיהיה נתון לעד בין-לבין". יונתן אמיר מושך חוטים בין הצייר משה קופפרמן להוגה הצרפתי ז'אק דרידה.

  • מדיום עשיר העומד בזכות עצמו

    מדיום עשיר העומד בזכות עצמו

    לא פחות מכפי שרידד את מסורת ההדפס, התעלם ינאי ספיר מזכויות היתר המגיעות לסדנת ההדפס הירושלמית, וביטל במחי-עט שנים של עבודה ומחקר ללא תחליף. האוצרת טלי תמיר מגיבה לביקורת על הספר ״100 שנות אמנות הדפס בישראל״ שפורסמה ב״הארץ״.

  • אזור הספר של החייתי

    אזור הספר של החייתי

    הדם על הנייר ברישומיה של עדי בר המוצגים בגלריה קונטמפוררי אינו פרובוקציה אלא טבעה של הישרדות, של מה ששורד כאמנות.

  • היסטוריה צרובה על דיקט גרמני

    היסטוריה צרובה על דיקט גרמני

    "הבחירה לסיים סדרה היסטורית, המערבלת בתוכה חומרים טעונים של ההיסטוריה הגרמנית והיהודית, ברגע של אירוע ציורי מופשט, או בפעולת צריבה קונקרטית של פני השטח, כמוה כהמשגה של הגורל האנושי". על עבודתו של שי עבאדי.