הדסה גולדויכט

  • לאן עפה הרוח כשהמדפים מתרוקנים?

    לאן עפה הרוח כשהמדפים מתרוקנים?

    “הספרייה הלאומית משמשת כאן כמטפורה לגוף המתרוקן מרוח ומתמלא בה, מוסד המגלם את הידיעה הפנימית שאחריה האמנית תרה. לפי הילמן, ‘עשיית נפש’ מתרחשת דרך העמקה בדימויים, ובמובן זה, המעבר למשכן החדש הוא תהליך של פרידה ושינוי זהות, המאפשר לספריות הפנימיות שלנו להתגלות מחדש”. ג’וי ברנרד על תערוכתה של הדסה גולדויכט, ועל ספר האמנית הנלווה לה

  • מי במים ומי באש

    מי במים ומי באש

    “בשונה ממה שניתן לחשוב על עבודת וידאו שמצולמת במרתף, וממה שלימדו אותנו דורות של סרטי אימה, התדר טורד המנוחה לא גרם לי לחשוש שאדם כלשהו יקפוץ פתאום אל תוך הפריים ויבהיל אותי, אלא מילא אותי חשש לגורלם של הספרים עצמם, ולכאבים שהם אולי חשים”. דוד (דוכי) כהן על תערוכתה של הדסה גולדויכט “ביבליוסקופיה”

  • צבעוניות של פליטות

    צבעוניות של פליטות

    הים זוכר ומשלם על מה שבני האדם מנסים לשכוח. עבודותיה של עריף-גלנטי לא מותירות את אפשרות השכחה הקלה. הדסה גולדויכט על התערוכות ״סאנשיין״ ו״זריחה״

  • אורח בביתו שלו

    אורח בביתו שלו

    ״החלל עצמו רחוק מלהותיר בצופה תחושה של חמימות ואירוח ואולי כאן טמון כוחה של התערוכה. מהכניסה ועד היציאה מרחפת מעל הצופה עננת אי נוחות, חוסר אונים וזרות עמוקה של אדם שהוא אורח בביתו שלו ואף בעולמו״. גילי סיטון על התערוכה הקבוצתית ״קבלת פנים״ במרכז לאמנות עכשווית, ערד

  • בנייה מחדש במוחו של הצופה

    בנייה מחדש במוחו של הצופה

    עבודות הוידאו של מאיה ז”ק, זוכת פרס קרן עדי להבעה יהודית באמנות ועיצוב, הן לרוב  בעלות מימד קולנועי ונוכחות בהן לא פעם תפאורה רישומית היוצרת חלל מתעתע. העבודה “אמא כלכלה”, שהוצגה בפסטיבלים ברחבי העולם ולאחרונה גם במוזיאון היהודי בניו-יורק, המשפחה מפורקת והופכת לתא כלכלי גרידא. כמו בעבודותיה הקודמות של ז”ק, גם עבודה זו משלבת מציאות ממשית “מן החיים” בתפאורה […]