דוקומנטה

  • האם שיח ביקורתי מסוגל לבקר גם את עצמו?

    “באופן פרדוקסלי, סתר מאשים אותי בניתוק הדימוי מהקשרו, אך בפועל הוא עצמו מכפיף כמעט כל תופעה למסגרת פרשנית אחת ויחידה – קולוניאליזם, ג’נוסייד ואלימות ישראלית”. דוד שפרבר מגיב לתגובתו של שאול סתר למאמרו

  • שיילוק ובריכת המים השחורים של עזה

    “האנטישמיות אינה רק דימוי מוכר ומובן, אינסופי ונצחי. האנטישמיות מתקיימת כשיח חברתי הנטוע בתוך מציאות פוליטית קונקרטית, ולכן הדרישה לעסוק בדימוי בלי לדון בשיח (תנאי קריאה, אופן התקבלות) ובלי להידרש למציאות (מלחמת עזה) לכל הפחות מוזרה”. שאול סתר בתגובה למאמרו של דוד שפרבר, “שובו של הדרקון היהודי”

  • שובו של הדרקון היהודי

    הביאנלה בוונציה 2026 מוכיחה: הדימויים האנטישמיים בדוקומנטה ה-15 לא סבלו מ”כשל בתרגום” ולא העידו על “פער תרבותי”, אלא חשפו משבר עמוק בתוך השיח הביקורתי העכשווי. דוד שפרבר על הרגע שבו הביקורת הדה-קולוניאלית איבדה את היכולת לבקר את עצמה

  • הדוקומנטה ה-14, חלק ב’

    “רשימת הכפילויות המיותרות והתמוהות הללו ארוכה, ומעלה את השאלה מדוע לא בחר הצוות האוצרותי לנצל את החלל הכפול בגודלו כדי לכלול עבודות אחרות. כמו כן, אם מדובר בשתי תערוכות כמעט זהות, מהי הרלבנטיות של שני המיקומים השונים?”. קרן גולדברג על חלקה השני של דוקומנטה 14, בקאסל, גרמניה

  • אוצרות אפויה למחצה

    “‘דוקומנטה’ 14 מבקשת לאכוף את יצירות האמנות המוצגות בה בסד פוליטי מובהק, שאינו מדלג אפילו על קלישאה שמאלנית אחת, בד בבד עם הצהרות על פריעת סדר, חתירה תחת גבולות והרחבת המחשבה. יש בתערוכה עשרות עבודות טובות, אולם מבחינה אוצרותית מדובר בפלופ יומרני”. יונתן אמיר על תערוכת הענק שנפתחה באתונה בחודש שעבר

  • הדוקומנטה ה-14: מבולבלת ומבלבלת, לפרקים דידקטית

    “ההצהרות של האוצר הראשי, אדם שימצ’יק, שביקש מהצופים להיכנס אל תוך החשיכה של חוסר הידיעה, הסתכמו בביצוע פרפורמטיבי חלול של ז’רגון אוצרותי אופנתי, עמוס בתחיליות של un ו-de, שכיום, בתקופה של פוסט-אמת, נראה לחלוטין לא רלבנטי”