כברי

  • להיות טיפש כמו צייר

    ״רוזנברג יוצר עבודות המספרות, בעצם, את הדרמה של כינון האני המבצבץ מתחת לפני השטח התקניים של המשפחה. במקרה שלו, היחיד הזה הוא בעת ובעונה אחת גבר וילד הממאן להתבגר, אב המחליף תפקידים עם בנותיו, ואורטור הבוחר תמיד את העמדה המתחפשת של המספר הלא-אמין, גם כשהוא משתמש בשפת היומיום של התיעודי״. אבשלום סולימן על תערוכתו של דני מיכאל רוזנברג, ״חיקוי לחיים״