יורם קופרמינץ

  • דיסטופיות בחיי יומיום

    ״מכלול העבודות חושף תחושת קטסטרופה המתעוררת מחדש שוב ושוב בדימויים שונים לגמרי, ואסתטיקה אגרסיבית שמתבטאת במניפולציות עיבוד בוטות, ברגישות גדולה לפגמים ובנטיה להדגשתם״. יונתן אמיר בהרצאה על עבודתו של יורם קופרמינץ. מתוך כנס ירושלים לאמנות #6

  • כותבים ב"ערב רב" מסכמים שנה

    השאפתנות של "טובין", הפנטזיות של נבט יצחק, כוויות האש של יורם קופרמינץ, הדינוזאורים של נעמה ערד, סוכת ההדרה של סלה-מנקה, הקומדיה השחורה של תמר הירשפלד, "איטבח אל-יהוד" בתערוכה נידחת, חמקמקותו של השיח, האור המאיים של אדג'יאשווילי, מעמד השירה והערה על העומק באמנות.

  • שומר מסך

    "קופרמינץ לא מתבלבל. הוא מזהה אותם, את ה'מצילים-תוקפים', כבר שנים ארוכות. גם את ה'מצילים-תוקפים' של האמנות. הוא מטפל בהם לפני שהם יטפלו בו שוב". על "גיהנום", תערוכתו של יורם קופרמינץ.

  • שחקנית מחייכת ואופס – אפה מתקלף

    תערוכתו של יורם קופרמינץ "אוקטובר" מתמודדת עם טראומת המלחמה באמצעות סרקזם חד עין, הניחן ביכולת לזהות נקודות תורפה בדימויי שלמות והבטחה ולהפוך אותן ללב העניין.

  • בסדר

    "יותר מעקבות מוות, שהישראליות ממילא מלאה בהן, יש בתצלומיו של יורם קופרמינץ עקבות של פאניקה פרטית, תחושת החיים כשחיטה מתמשכת, המציגה עצמה כעולצת, בשריות מדממת, המיוצגת בפרוטזות, צרחות כאב בתדר כה גבוה, שהוא בעצם דממת המרחק מן האנושות הנינוחה".

  • סוף ידוע מראש הממאן להגיע

    תצלומיו של יורם קופרמינץ, המתעדים את אמו במחלקה הסיעודית, מציגים יופי בוער ומכאיב ובהייה בתחפושת של שלווה.