דרור בורשטיין

  • "לשמור על העולם זוהֵר": ירושלים של מארק ינאי

    "מי שיחפש את קדושת העיר ב"מקומות הקדושים" דומה למי שיחפש את חיי האדם רק באיבר אחד שלו. אלו מקומות שרובם ככולם קדמו לתקופה הישראלית. הם מעשי ידי מוסלמים, ארמנים ונוצרים יותר מאשר מעשי ידי יהודים. והם נמצאים לא במקומות שעל מפת התיירים, אלא – ואת זה מראים הציורים". דרור בורשטיין מתוך קטלוג התערוכה "פתח הבית" של מארק ינאי

  • התערוכה שהיתה

    "בחלומי: המוזיאון מוציא לאור את הקטלוג, וכך 'מתוקן' העוול שנעשה לחלל הגלריה. כי אם יש קטלוג, אז היתה גם תערוכה, והעוול לחלל לא נעשה מעולם". עדה ורדי ביקרה בתערוכה "מבנים נטולי כוח" של מיכאל אלמגרין ואינגר דראגסט במוזיאון תל-אביב, ונזכרה בתערוכה אחרת לגמרי

  • הבטן הרכה של דג התריסנית

    "הדגים חיים מעבר למסך של שתיקה, ולכן קל יותר להרוס אותם. 'טבח האילמים', קורא לזה דרור בורשטיין, ומסביר שאין מתאים מהמדיום של הציור, השותק מעיקרו, כדי להביע צעקה זו". שירה שמואלי על הספר "תמונות של בשר".

  • תמונה שהיא פצע גלוי

    ספרו של דרור בורשטיין "תמונות של בשר" מציג פרשנות ליצירות אמנות שבהן המוות הוא שערורייה, ולכן גם ההתבוננות היא שערורייה.

  • הארה בכוס תה

    "כוס התה שלי", ספר ילדים שכתב דרור בורשטיין ואייר מאיר אפלפלד, מכיל עקרונות בודהיסטיים, מציג יחסים לא שגרתיים בין טקסט לדימוי ומבקש מהקוראים סוג של מעורבות.

  • הסורג הסמוי

    "הדיאלוג העקרוני בין שני הציירים והסופר שנידונים כאן מתרחש בתחומה של השתיקה. לפנינו שלושה אמנים שמביעים בעוצמה; ועם זאת סוד השתיקה ידוע להם. כאן מצויה לחיצת היד המשולשת של תערוכה זו". על תערוכתם המשותפת של משה קופפרמן ומאיר אפלפלד.

  • להיכנס לחדר ממנו לא יצאת מעולם

    אורי גרשט בנגא, אלדר פרבר באלון שגב, סימון אג'יאשווילי ברוטשילד אמנות, "מאנימל" במוזיאון הרצליה ומלני דניאל וטל מצליח במוזיאון ת"א. כמה הערות על תערוכות מהזמן האחרון בסמיכות מקרים הוצגו בשבועות האחרונים שתי תערוכות שעסקו ביכולתה ובמגבלותיה של אמנות חזותית המבקשת להתבונן באתרים טעונים ולהתמודד עם משמעותם ההיסטורית. שני האמנים יצאו לעבוד במקומות נושאי משמעויות היסטוריות וסמליות, […]

  • האודיסיאה של המסדרון

    היכרותי עם התפנימים (interiors) של סימווֹן אג'יאשווילי שונה מאוד מהיכרות רגילה עם ציור. במשך שנים התגורר סימון בדירה שמתחת לדירתי בתל אביב. הדירות היו זהות במבנה שלהן וגם בחלק מאביזרי הבית, כמו הדלתות והמשקופים. לכן, כשראיתי את הציורים שלו, שהיו מבוססים על דירתו, ראיתי את דירתי-שלי. בינתיים עבר סימוֹון דירה, אבל כשאני מביט בציורים הללו […]