אורית אדר בכר

  • הגעת הביתה

    "אדר בכר אף אינה מפתה אותך בממתקים. כלומר בצבעים. איטס נוט פור סייל. מונכרום על מונוכרום על מונוכרום, כל צבעי קשת הלבן-מראה-אפור-שחור". יואב שמואלי על התערוכה "Leg Type, תערוכה בחמש מערכות" של אורית אדר בכר, הלובי תל-אביב

  • זוגות במעגל סגור

    "בדומה לתמונות החיות, גם בעבודה זו העניין המרכזי הוא לחקות ולנכס ציור מוכר דרך הגוף האנושי. ברגע שהזוגות מתייצבים לתמונה חיה על פי דיוקן הזוג ארנולפיני, החדר על כל חפציו נהפך לזיכרון דברים ויזואלי." היידי שטרן על "הארנולפינים", עבודתה של אורית אדר בכר

  • תפאורה לאירועים

    התערוכה "בית-ספר לאמנות" בביתן הלנה רובינשטיין בתל-אביב משלבת בין עבודות פרפורמטיביות להצבת אובייקטים בחלל, ומשתמשת באמנות ובפלטפורמה המוזיאלית כדי ליצור התבוננות של בית-הספר על עצמו. אולם בשעות שהמיצגים אינם מתקיימים, התערוכה הופכת לאילוסטרציה דלה

  • היכן אנו עכשיו?

    "הקטסטרופה הנוכחת בעבודותיה של אורית אדר-בכר לעולם תנוע לעברנו באטיות בלתי נמנעת וכמעט בלתי נסבלת. העבודות האלה מתקיימות ברגע שהפגיעה כבר נוכחת בו, אף שהטראומה הפיזית עדיין מתמהמהת".

  • שאלות ודימויים רודפים

    מה קורה בעצם בחלל הגלריה? מה אומרים לנו הרישומים על דפי הספר המצהיב ואותם פנים בציור גדול המימדים המביטים בצופה עין בעין ומצמיתים אותו לרצפת החלל שבבת אחת נדמית כמו ריצפת מרתף עינויים שלא כדאי להיות מוטח עליה. לא אמרו לנו בבית הספר שאסור לקשקש על ספרים? יש כאן איזה חטא.