אורה ראובן

  • "אני לא ניצבת מול הקנבס הלבן, אלא בתוך חלל לבן"

    "אני נערכת לחיפוש אחר אופן יצירה חדש שישלב בין הציור במציאות המדומה לבין מקום פיזי. עוד לא היה דבר כזה בשום מקום בעולם, ככל הידוע לי". יהונתן ה. משעל משוחח עם אורה ראובן בעקבות תערוכתה "גו גו גולם" בגלריה הקיבוץ, תל-אביב

  • נשים זקנות וזועמות

    "אפליה על רקע גיל מגיעה בשל אובדן היופי שמביאה איתה ההזדקנות. כדי להילחם בכך נשים מכריזות שהן דווקא כן יפות, שיש יופי בבטן משתפלת ובשדיים נפולים, ושהן הרוויחו את הקמטים בכבוד. בכך הן משחקות לידי המציאות שבה זקנות אינן ראויות כי אינן יפות ומסכימות לכך שהיופי הוא פרמטר הקובע מי ראויה ומי אינה ראויה". שיחה על זִקנה, על דימויי גוף, על יופי, על אייג'יזם ועל סטריאוטיפים של נשים זקנות בעולם האמנות.

  • סף היער

    אורה ראובן נכנסה בקיר: דיוקן עצמי, אישה, עירום, בשר גוף, הזדקנות וזקנה, נפש חפצה ומבועתת, אורות וצללים, עדשת מצלמה מחודדת, שחור ולבן ומעט מאד אפור.

  • כוחה של איקונוגרפיה

    גם אם מדובר בהתרסה ביחס למיתוס, פעולת החשיפה והגילוי של אופן ההיסמכות של אמנים על תקדימי העבר היא תרומה תרבותית חשובה. על קטלוג התערוכה "הנמרודים החדשים".