יעל גילעת

  • שרידים של יופי רעיל

    תשעה עשורים לאחר הקמת הכפר האולימפי בברלין ב-1936, הגיעה לאתר רותי הלביץ כהן. המפגש החושי עם הכפר האוטופי-צבאי המתפורר מיסגר עבורה את המקום כמוקד אסתטי ורעיל בעת ובעונה אחת. גילוי הבאנרים ההיסטוריים שהופקו לצורכי שיווק, ובהם תצלומים אידיליים מימי האולימפיאדה, היה נקודת ההזנקה לפרויקט. יעל גילעת על “הכפר האולימפי”, תערוכתה של הלביץ כהן

  • גוף ראשון־יחידות

    “העבודה החדשה מציעה שינוי גם ביחס למרחב ולאופן שבו הרצף הסיפורי מפסיק להיות פעולה שמזיזה דבר ממקום למקום או בתוך עצמו, אלא מייצר טרנספורמציה. ב”משמר” יש סיפור שחותר לאינטגרציה, אם כי במקום התרת הקונפליקט הוא מציע להנכיח ולהביע אותו בקולן ובתנועותיהן של חמש נשים שונות”. יעל גילעת על תערוכתה של הילה בן ארי בגלריה אחד העם תשע

  • ״הגן עושה את מה שהוא אמור לעשות״

    יעל גילעת משוחחת עם האמן אריאל רייכמן על תערוכתו 1200 ק”ג אדמה במוזיאון פתח תקוה לאמנות.

  • פניםחוץ

    הוונוס של רותי הלביץ כהן המוצגת במוזיאון נחום גוטמן, עולה מהאש ולא מהמים, מפוחמת ושחורה, באלימות היוצרת דיאלוג עם הרכות.