הילה בן ארי

  • גוף ראשון־יחידות

    “העבודה החדשה מציעה שינוי גם ביחס למרחב ולאופן שבו הרצף הסיפורי מפסיק להיות פעולה שמזיזה דבר ממקום למקום או בתוך עצמו, אלא מייצר טרנספורמציה. ב”משמר” יש סיפור שחותר לאינטגרציה, אם כי במקום התרת הקונפליקט הוא מציע להנכיח ולהביע אותו בקולן ובתנועותיהן של חמש נשים שונות”. יעל גילעת על תערוכתה של הילה בן ארי בגלריה אחד העם תשע

  • לזמן את מבשריי

    “מעת שבן ארי הכריזה על מבשריה, ובכך למעשה יצרה אותם, אי-אפשר שלא לזהות אותה באמצעותם”. אורלי שבי על תערוכתה של הילה בן ארי “קול הקורא אל עצמו” בבית טיכו

  • מחווה בין מקום למרחב

    “בחירתה של בן-ארי לצטט אלמנטים ‘חתרניים’ בעבודתה של אורן, כגון התנועה האופקית, הופכת את מעשה הציטוט למחווה כפולה: מחווה לכוריאוגרפית ומחוות קריאה להתנגד לתנועה האנכית, האלימה, שמזוהה עם הפאליות הגברית השולטת בכל מנגנוני הכוח”. אביטל ברק על תערוכתה של הילה בן-ארי, “תנועה בין קווים שבורים – מחווה להדה אורן”, במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

  • האמן שחיפש את צלו

    תערוכתו של אריה אלואיל במשכן לאמנות ישראלית בקיבוץ עין חרוד מציגה אמן בעל שתי פנים: צייר נופים דקורטיביים, ורשם-נביא זעם בעל תודעת חורבן ורדיפה.

  • כיפוף אלגנטי

    בשתי תערוכות בגלריה 39, הילה בן ארי ממשיכה ליצור מצבי משמעת על גבול הקריסה, ועדן בנט מציגה מיצב פוסט-מינימליסטי מעודן.

  • אוצרים במקום

    התערוכה “אוצרים בע”מ” המוצגת במוזיאון פתח-תקוה, מהווה יישום מאכזב של תרגיל קונספטואלי מעניין.