הביאנלה בוונציה
חזיונות ציון: מכון המקדש בוונציה
- רונן אידלמן
- 05/11/2025
“חלל ייעודי למחשבה ולשיחה יסופק למבקרים שירגישו מוטרדים, מוצפים, מלאים שמחה, או שנדבקו במקרה בסינדרום ירושלים”, גיליון 08 כולל הצעות ממשיות ומדומיינות לביתן הישראלי בביאנלה בונציה, והפעם: הצעתו של רונן אידלמן
״מה שהיה ומה יהיה״
- נמרוד סמוראי לוי
- 27/10/2025
“זו לא הצעה אסתטית מענגת עם רמות מטאפוריות שונות, אלא פגיעה ממשית בבשר החי של נסיבות ההצגה, שהיא בעצם יצירה של דבר חדש. אי אפשר להתחמק מהעובדה שמחיקה של דבר, כמו גם חתך או פציעה, עומדת כפעולה בפני עצמה”. נמרוד סמוראי לוי בשיחה עם ציבי גבע, מתוך גיליון 08 במהדורת הדפוס של ערב רב
כמות דמוקרטית לעומת איכות אוצרוּתית
- אליק מישורי
- 09/09/2025
“עניין שעסק בו פנו היה כיצד לכנות את קבוצת האמנים מארץ ישראל. “אמנים מפלסטינה”, ״אמנים יהודים מפלסטינה״. פנו ביקש כי לשון הכיתוב תהיה “אמנים מארץ ישראל, פלסטינה”. הכיתוב שנבחר לבסוף נפרש באותיות גדולות על פני שני קירות ניצבים של אולם התצוגה. על אחד מהם הופיע הכיתוב “ארץ ישראל” ועל האחר ‘אמנים פלסטינים'”. אליק מישורי על אמנות ישראלית בביאנלה בוונציה מאז שנת 1948 מתוך גיליון 08 במהדורת הדפוס של ערב רב
זרים בשום מקום
- קרן גולדברג
- 04/06/2024
“החלוקה הכרונולוגית והתמטית כמעט שאינה מאפשרת קשרים אסתטיים בין־נושאיים ובין־דוריים. עצם העובדה שזו הביאנלה הראשונה בשנים האחרונות שבה נכללו יותר אמנים מתים מחיים, עובדה שזכתה לביקורת חריפה עם פרסום רשימת האמנים, אינה בעייתית בפני עצמה. הבעייתיות היא שלא מאפשרים לאמנות לחיות”. קרן גולדברג על ״Foreigners Everywhere״, התערוכה הבינלאומית, הביאנלה ה־60, ונציה
הכנפיים של האריה המעופף בוונציה: תרבות הביטול ומכתבי המחאה בעידן הפוסט אמת
- חנה אנושיק מנהיימר
- 25/04/2024
“העיצוב החקייני של הלוגו, הניסוחים הבוטים, סגנון הכתיבה הייחודי, השימוש במקורות מידע חיצוניים רבים, העדרם של נותני חסות או במה מוכרת, תרגום מיידי לעברית ולערבית (בניגוד למכתבים אחרים, שהתפרסמו באנגלית בלבד), ההתייחסות המפורטת להיסטוריה של הכיבוש ולנַכְּבָּה, לצד הדרישה לביטול ההשתתפות, כל אלו מעידים על זהותו החריגה של המחבר הקולקטיבי, ומעוררים שאלות הנוגעות הן להתייחסות הולמת והן לגבולות הכוח וההשפעה שלו.” חנה אנושיק מנהיימר על מכתב המחאה של ANGA
אינפנטילית לרוב, רדיקלית לרגעים
- קרן גולדברג
- 27/05/2017
“זוהי ביאנלה נטולת הומור, מעוף ותעוזה. במקום לממש את ההצהרות החגיגיות במפגן יצירה דיוניסי, פעלה מאסל לפי מתכון אופנתי ובנאלי כמעט, המשלב עבודות היסטוריות ודידקטיות עם קורטוב אמנות חברתית ואסתטיקה פורמליסטית. על הרקע היבשושי הזה בלטו כמה עבודות שהצליחו לפרוץ את המבנה השגור”. קרן גולדברג על הביאנלה ה-57 בוונציה
