דני קרוון

  • האיש ששתל פסלים

    "יצירות הסביבתיות של קרוון, כמו כל יצירות האמנות הגדולות, לא קופאות בזמן. בזכות השפה האוניברסלית ולקסיקון הצורות הקלאסיות, ובזכות מיקומן במרחב הציבורי הפתוח תוך שילוב אלמנטים מהטבע, מצליחות יצירותיו להכיל בקלות התרחשויות שונות ומגוונות ולהתכתב ללא הרף עם המציאות המשתנה סביבן". עדי אנגלמן סופדת לדני קרוון

  • דיאלוג עם המקום

    ״הדיאלוג של האמן עם המקום הוא דיאלוג הבנוי על יחסי-גומלין מדודים בין כל האלמנטים הנוטלים בו חלק. קרוון שולט להפליא בדיאלוג הזה, והוא מתמיד בו בצורה ראויה לציון עם צמצום הולך וגובר באמצעים. את הדיאלוג הזה הוא מארגן בקנה-מידה פלנטרי כי לדידו של קרוון, שנולד בתל-אביב, אין מקום מועדף. או, ליתר דיוק: כן, כדור הארץ, ארצו של אדם״. דברים שנשא מארק שפס ביום עיון על יצירתו של דני קרוון בבית לאמנות ישראלית

  • שכול בלי מסתורין

    ״אבל באנדרטה שבנה קרוון מציע לנו לזכור את אנשי חטיבת הנגב היקרים לנו ואת המעשים שעשו שהצילו את חיינו לא רק באמצעות התייחדות, אלא גם בהצטרפות ובצירוף: ברגע שהתקרבנו אל האנדרטה אנו נדרשים לצרף את המבנים השונים שבה, אחרת לא נקלוט אותה, ופעולת הצירוף קוראת למחשבה, לא רק להרגשה״. נסים קלדרון על עבודתו של דני קרוון

  • איך אירוע היסטורי הופך לצורה פלסטית

    ״אז לא ידעתי מה אני עושה, לא היו לי תיאוריות. עשיתי את מה שהרגשתי. פסל שאפשר לטפס עליו, לדרוך עליו, לגעת, לשמוע, להריח, לראות. פסל שהוא סביבה העשויה מחומרים של טבע וזיכרונות״. דני קרוון כותב על האנדרטה לחטיבת הנגב שיצר בבאר שבע.

  • "במקום זה מוטב שלא לעשות דבר"

    על היצירה "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָם, יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ" של הפסל דני קרוון, המעטרת את הקיר הדרומי של אולם המליאה בבית המחוקקים הישראלי.

המלצות מרחבי הרשת