גיליון 08

  • בין השיכון והים

    “העבודה יוצאת מכאן, מן העיר הזאת, מן הארץ הזאת, אותן אנו מארגנים מחדש בעבודתנו כיקום שלם לעצמו, שמתכתב עם מקום התצוגה, ונציה”. גיליון 08 כולל הצעות ממשיות ומדומיינות לביתן הישראלי בביאנלה בונציה, והפעם: הצעתם של יצחק גולומבק ונורית דוד

  • קיוסק

    “האוטופיה בזעיר אנפין שמעמידה ההצעה היא הכלאה בין צורה גיאומטרית טהורה (קובייה שחורה) למבנה ארעי מיתולוגי של סוכה, הצעה לחלל מגורים החורג מטיפולוגיה אדריכלית המתעלמת מדפוסים מקומיים וורנקולריים, ומנגד גם מבנה של שום מקום שלכן ביכולתו להשתרש בכל מקום. מחשבה זו עולה בהצעה בעיקר על רקע מחאות חברתיות ושינויים קיצוניים במזרח התיכון ובישראל של ראשית העשור השני למאה זו”. גיליון 08 כולל הצעות ממשיות ומדומיינות לביתן הישראלי בביאנלה בונציה, והפעם: הצעתם של ז’וזף דדון ודרורית גור אריה

  • Valid

    “הסרטים של עודד הירש מעבירים את אפקט הפציעה מאב לבן, ומהנפגע עצמו אל המעגלים הקרובים אליו. הם מייצרים אלגוריה דרמטית להתגייסות העילאית הנדרשת כדי להתגבר על הדרך עמוסת המכשולים של הפציעה. גדולתו של הירש ביכולתו להרחיב את היריעה ולהטיל את צללי הפציעה על אידיאת ההתיישבות באדמת הארץ, ועל ערכי הסולידריות הקבוצתית שהיו בבסיס האתוס הציוני. הוא משליך את דמות אביו העקודה אל כיסאה אל המרחב הקדמוני של הארץ, כהד לעקדה קדמונית, להקרבת קורבן אדם למען המולך של הארץ. ורק הקהילה שסביבו מושיטה לו יד ומגנה עליו”. גיליון 08 כולל הצעות ממשיות ומדומיינות לביתן הישראלי בביאנלה בונציה, והפעם: הצעתם של עודד הירש וטלי תמיר

  • When the Bell Rings

    “אנחנו תופסים את התקופה שבה אנו חיים, כמאיימת על בית הגידול האקולוגי, הדמוגרפי, החברתי והתרבותי שלנו. אנו חיים בבתר (פוסט) עידן: פוסט אובייקט, פוסט מקום. גם בראייה מדינית־אזורית, אנו חיים בארץ חסרת גבולות קבע שבה בני לאומים, דתות ואמונות שונים נאבקים על טריטוריה ועל ביסוסו של הנרטיב והמקום שלהם. גם אנחנו — חברי סטודיו שיתופי — מחפשים מקום”. גיליון 08 כולל הצעות ממשיות ומדומיינות לביתן הישראלי בביאנלה בונציה, והפעם: ההצעה של סטודיו שיתופי

  • מציאות שבורה, אזורים בתנועה

    “ישראל של 2024 היא מדינה מקוטבת ומפוצלת, לא רק מבחינה פוליטית אלא גם מבחינה מרחבית. המרחב הישראלי הוא מרחב של ״אזורים שבורים״ שנוצרו ונכפו על ידי פרויקט ההתיישבות הציוני וייהוד המרחב, ועל ידי מדיניות פיתוח מתמשכת אשר הובילה לפרגמנטציה שהיא גם מצב גיאוגרפי וגם תהליך סוציו־פוליטי”. גיליון 08 כולל הצעות ממשיות ומדומיינות לביתן הישראלי בביאנלה בונציה, והפעם: הצעתן של ליאת סאבין בן שושן ובת-אל יוסף רביד

  • הפרדה, ערים מזקנות, העיר החד ממדית ופעמון אזעקה

    “ארבע הצעות לביאנלה לאדריכלות בוונציה, שנוצרו בעשור האחרון. ההצעות עוסקות במגמות אדריכליות ותכנוניות שמטרתן יצירת יחסי כוח מרחביים או שיפור איכות החיים: התגדרות בגדרות ובמכשולי הפרדה, התמגנות בממ”דים, תכנון ערים חדשות ושינויים בשימוש במרחבי העיר על ידי זקנות וזקנים”. גיליון 08 כולל הצעות ממשיות ומדומיינות לביתן הישראלי בביאנלה בונציה, והפעם: הצעותיהם של שלי כהן, ערן טמיר טאוויל, כרמלה יעקבי וולק, אפרת ידיד, דרורית גור אריה, ניר רותם וטולה עמיר

  • ארץ מקלט: ישראל כמרחב ממוגן

    “בכל היבט שהוא, תודעת המיגון והמיקלוט היא חלק מובנה בסיפור הבנייה הישראלי ומבלי משים, חלק ניכר מהפעילות האזרחית היום-יומית בישראל נעשית בחסות מרחבים ממוגנים כאלה ואחרים”. גיליון 08 כולל הצעות ממשיות ומדומיינות לביתן הישראלי בביאנלה בונציה, והפעם: הצעתם של דפנה לוין ואופיר זינטי

  • מוונציה באהבה: רשמים מהביאנלה ה־16 בוונציה

    “הטקסט שמופיע כאן חולץ על ידי המוסד מתוך היסטוריית ההודעות של מבקר איראני שהיה בתהליך כתיבת ביקורת על הביאנלה ה־61 בוונציה, שנערכה באביב 2026”. גיליון 08 כולל הצעות ממשיות ומדומיינות לביתן הישראלי בביאנלה בונציה, והפעם: חזיונו של מוחמד סאלמי

  • חזיונות ציון: מכון המקדש בוונציה

    “חלל ייעודי למחשבה ולשיחה יסופק למבקרים שירגישו מוטרדים, מוצפים, מלאים שמחה, או שנדבקו במקרה בסינדרום ירושלים”, גיליון 08 כולל הצעות ממשיות ומדומיינות לביתן הישראלי בביאנלה בונציה, והפעם: הצעתו של רונן אידלמן

  • ״מה שהיה ומה יהיה״

    “זו לא הצעה אסתטית מענגת עם רמות מטאפוריות שונות, אלא פגיעה ממשית בבשר החי של נסיבות ההצגה, שהיא בעצם יצירה של דבר חדש. אי אפשר להתחמק מהעובדה שמחיקה של דבר, כמו גם חתך או פציעה, עומדת כפעולה בפני עצמה”. נמרוד סמוראי לוי בשיחה עם ציבי גבע, מתוך גיליון 08 במהדורת הדפוס של ערב רב

  • כמות דמוקרטית לעומת איכות אוצרוּתית

    “עניין שעסק בו פנו היה כיצד לכנות את קבוצת האמנים מארץ ישראל. “אמנים מפלסטינה”, ״אמנים יהודים מפלסטינה״. פנו ביקש כי לשון הכיתוב תהיה “אמנים מארץ ישראל, פלסטינה”. הכיתוב שנבחר לבסוף נפרש באותיות גדולות על פני שני קירות ניצבים של אולם התצוגה. על אחד מהם הופיע הכיתוב “ארץ ישראל” ועל האחר ‘אמנים פלסטינים'”. אליק מישורי על אמנות ישראלית בביאנלה בוונציה מאז שנת 1948 מתוך גיליון 08 במהדורת הדפוס של ערב רב