כתבות מאת יותם דביר

  • לפנות מקום בתוך המקום

    "מוזיאון איננו לעולם מקום טריוויאלי – לא משום שאיננו מקום ציבורי, אלא אדרבה, משום שהוא מזמן אותנו בתנועת העצמה לחשוב תמיד מקום ציבורי יותר, מקום שנוכל לכנותו היפר-ציבורי, משום שהוא מפנה מקום לאחרות בלב לבה של הזהות". על הכנסת אורחים מוזיאלית.

  • תיקון אמנותי

    אם רועי רוזן, כפי שטוען מוזיאון ת"א, נתון בחשד כלשהו לניגוד עניינים, הרי שלא רק שאין הדבר פוטר את המוזיאון מהתייחסות עניינית לטענותיו, אלא אף מחייבו לנהוג לכל הפחות בהתאם לאותן אמות מידה אתיות מחמירות שהוא תובע, כך מסתבר, מאלה המבקרים אותו, באותם מקרים מעוררי חשד לניגוד עניינים, ציבוריים, חמורים, ומובהקים פי כמה על פי כל אמת מידה סבירה, המתרחשים בחדרי חדריו.

  • אני באינפלציה!

    הקביעה שהאמנות נגישה מדי לציבור הרחב אינה רק תמוהה ומקוממת, אלא גם לא מתיישבת עם מה שבטקסט של גדעון עפרת נמצא באינפלציה. אולם מה שיותר מטריד במאמר הוא הנימה או הלך-הרוח המנשבים בין שורותיו, ומסמיכים את הטקסט קרוב לעורק עיקש הפועם בלב ליבה של מסורת המחשבה המערבית ושנקשר, שלא במקרה, גם ברגעיה היותר אפלים.

  • בדרך אל האמנות

    "כל ניסיון לחשוב את מוסללה צריך להביא בחשבון מחווה של מעבר-דרך, שכן מוסללה היא אולי, בראש ובראשונה, היות-בדרך, היות-במסלול, מסלול שצריך לצעוד בו. מוסללה איננה דבר-מה המתרחש בפשטות "בתוך" מוסררה, אלא הצעידה במוסללה היא אחד האופנים של היעשות מוסררה למקום".

  • מקום לאמנות

    במהלך חודש יולי 2010 הציג יותם דביר על קיר חיצוני, כמה עשרות מטרים מן הכניסה למוזיאון תל-אביב, את התערוכה חדר מכונות. התערוכה נתלתה מדי יום, כשמקביל פנה דביר למנכ"ל מוזיאון ת"א בבקשה לדון בתפקידו ובתיפקודו של מוזיאון ציבורי בעידן כלכלת השוק החופשי. במאמר הבא הוא מבקש להציג את מניעיו, לעמוד על האילוצים, הקשיים והמחסומים העומדים […]

  • מכתב להנהלת מוזיאון תל-אביב

    נוסח מכתב ששלח יותם דביר להנהלת מוזיאון תל-אביב – הסבר כאן. כדי להביא אל התודעה הציבורית את הסוגיות שאני מעלה כאן על הפרק, בחרתי לצאת למהלך סמלי שבמסגרתו הצגתי תערוכה על קיר חיצון, עשרות מטרים בלבד מן הכניסה הראשית למוזיאון תל אביב לאמנות. מאחר שאני אמן בתחום הצילום, הדפסתי את עבודותי על גיליון נייר ברוחב […]

המלצות מרחבי הרשת