הביאנלה באיסטנבול

  • הלחישה של ביאנלת איסטנבול ה־17

    "הסוגיות החברתיות והפוליטיות הרלוונטיות לחברה הטורקית מובאות כחלק אינטגרלי מהתצוגה הבינלאומית, מוצנעות, ללא הפניית זרקור אליהן, ובכך משקפות את תהליך צמצום המרחב החברתי־אזרחי בטורקיה של היום". שלי ליבוביץ קלאורה על הביאנלה ה־17 של איסטנבול

  • הלוואי שאחיה לראות תערוכת אמנות מעניינת

    ״נדמה שהיום אמנים חוקרים הכל חוץ מיצירתיות. כמעט שלא תמצאו בשתי הביאנלות עבודה שהמילה ׳מחקר׳ לא מופיעה בטקסט הנלווה לה. זה מפתח הדברים. אמנים הפכו לחוקרי מעבדה – פוליטית, חברתית, מדעית, ביולוגית, אנתרופולוגית, ווטאבר – והגלריה או המוזיאון נעשו לבמות מחקר, כתבי עת ובעיקר מגזינים, כאלה שמצטלמים היטב״. יוסף קריספל על הביאנלות בוונציה ובאיסטנבול

  • היבשת השביעית

    ״בוריו מציין בבהירות כי 'פרוטוקולים של דחייה, הדרך בה חברה מייצרת פסולת, נראים כחוליה קריטית בקשר בין אסתטיקה לפוליטיקה'. הביאנלה מלאה באסתטיקה ובפוליטיקה, אך אותה חוליה מקשרת מפציעה לעיתים רחוקות מידי״. קרן גולדברג על הביאנלה ה-16 באיסטנבול