אייל אסולין

  • הקאנון הישראלי בין ערעור לציטוט

    "ערעור על הקאנון משמעו להחיות, לא להנציח. נראה שבמקום לפתוח, לגוון, לערער ולהרהר על תולדות האמנות הישראלית, נשבה מזרחי בפיתוי המר של ההנצחה והאבל, המקבעים וחונטים… למעשה, מזרחי נפל במלכודת הקאנון הלאומי הישראלי ביותר: קידוש המוות על חשבון החיים והיצירה". קרן גולדברג על התערוכה "קינת הקאנון" במשכן לאמנות עין חרוד

  • ללא בושה (או: חשו מה?)

    "תובל אינו עוסק בחשומה ומגיע ממנה לזהות, אם בכלל, אלא הוא מחפש מלכתחילה את הזהות המזרחית מתחת לפנס החשומה, או יותר נכון תחת צל צלה החיוור ביותר של החשומה, בתרגומה לשאלת הבושה של מזרחים אל מול אשכנזים". אלברט סויסה על התערוכה הקבוצתית "חשומה" בבית האמנים, תל-אביב

  • המלצת השבוע: "אדמה דום", אורית ישי ואייל אסולין

    "נראה כי האמנים הכניסו לגלריה גרסה חתרנית של שדות יד-מרדכי, המזקקת אמירה ביקורתית על אודות ערכי וסמלי החלוציות ועבודת האדמה. העבודות נוקטות שפה אירונית ומעוררות מחשבה על המציאות העכשווית המורכבת והתמורות שעברה הסביבה"

  • הפוליטיקה של המחאה, גם השקטה

    "התערוכה 'מחאות שקטות' של שרון גלזברג בגלריה קו 16 מצליחה לדחות באחת את השמועות על מותה של המחאה. לעומתה, התערוכה הקבוצתית 'משחקים באש', המוצגת בארטפורט ועוסקת באותו נושא, משאירה את הצופה בגבולות הנוחות של הבורגנות התל-אביבית". נועה חזן על שתי תערוכות העוסקות ביחסי אדם-טבע.

  • על הפוליטיקה של הטעם המיינסטרימי

    אם האמנים המשתתפים בתערוכה "עד שתצא מקולי" נחשבים לשוליים, מי לעזאזל נשאר לשמור על ההגמוניה?