ליאורה לופיאן

  • הנפש לא שתקה והעבודה אבדה

    "לא הצלחתי להסביר למה חיי אמנות הם מוצא כמעט יחיד מחיי עבודות-משרתים או מחיי קומבינות מאולתרות או מחיי סבל צרוף של בטלה כפויה או התרסקות הנפש או שברון הגוף. לא הצלחתי לנמק למה לאמנות יש תפקיד גואל לפרט ולכלל, במיוחד בעולם שמבקש יותר מאי-פעם להפריד בין גוף לנפש ולהעניק לחזקים תחושת שליטה מדומיינת על גורלם". ליאורה לופיאן על הקשר הסבוך שבין מעמד, מגדר, אתניות ועבודה, ועל הקומבינה כסוג של מוצא.

  • פארק הדכדוכים

    ״בנקסי מציע הוויה שיודעת לחשוב בינארית, לדעת מה שגוי, מקולקל, לא תקין, אבל לא יודעת להציע נחמה, השלמה, יצירה שחורגת מהקיים, ואמנות מדכדכת ללא אופק, תקווה או חלום היא פריבילגיה של חזקים״. ליאורה לופיאן ביקרה ב״דיסמאלנד״.

  • תלאביב תמותי!!!!!!!11111

    בגיל 24 נעצרתי לראשונה. זה היה בתחילת האינתיפאדה, כשפרצופו הצבוע של הסמול הממסדי השונא נחשף, כשהעם כולו הפך למכונת זעם ומשטמה באירוע שזכה לשם "סגר פסח". לצד שני חברים למאבק נסענו ברחבי קינג ג'ורג' כשאני קראתי במגאפון טקסט פשוט שקורא להטיל עוצר על תל-אביב. ההלם ששרר ברחוב היה מהסוג המהדהד, הצועק


  • שטעטל-אביב*

    גיליון מודפס חדש של מגזין "ערב רב", המוקדש לנושא "עיר עולם".

המלצות מרחבי הרשת