בדיקת מציאות, זאב אנגלמאיר

בחרתי גלויה שבה אני מצייר גלויית ידיים של חטופים, בצד ימין על רקע קיבוץ בוער, ובצד שמאל על רקע עזה בוערת.

הקיבוץ הבוער הוא לא רק תיאור פיזי של החורבן, אלא גם ביטוי לכאב הקולקטיבי ולתחושת האובדן.
האש בעזה היא לא רק ביטוי ויזואלי של לחימה והרס, אלא שיקוף של מציאות אכזרית, וההשלכות ההרסניות של המצב על כל הצדדים, בתוך מעגל של אלימות וכאב.
יש בגלויה גם תקווה. אמנות, גם כשהיא מתארת כאב, מאפשרת לעבד את המציאות, לתת לה צורה, ולחלוק אותה עם אחרים. היא מזכירה לנו שאפילו ברגעים קשים, קיימת היכולת ליצור, לבטא, למצוא משמעות.
אני לא מחכה לסיום המלחמה כדי ליצור, לא להשראה, לא למבט השכלתני מבחוץ, המרוחק מהאירועים. רוצה לצייר את חוסר הביטחון שלי, התסכולים הפחדים, החרדות, הכאב, ההזדהות שלי עם מי שנפגעו. לא מחפש סגנון איורי מקורי, לא רעיונות מתוחכמים. רוצה לדבר עכשיו, כשהפצעים עדיין פתוחים. כל יום אני מצייר, יותר מ-600 ימים של בדיקת מציאות, יצירה יומיומית גם כשהתוצאות כואבות, מדאיגות ומדממות, וגם כשהן מחזירות את האמון בטוב לבו של האדם.