78 יצירות ישראליות נרכשו לאוסף מוזיאון תל-אביב

קבוצת הרכישה בוחרים-אמנות של מוזיאון תל-אביב לאמנות רכשה 78 עבודות של 11 אמניות ואמנים עבור אוספי המוזיאון בסכום של למעלה מחצי מיליון שקל. האמניות.ים שעבודותיהם.ן נרכשו הם ראידה אדון, עידו גורדון, עמרי הרמלין, ראפת חטאב, אנה ים, אורה לב, בועז לוונטל, אלכס ליבק, אבל פן, דני קרוון וציונה שמשי.

בהסברי הבחירה בעבודות נכתב:

״אל אוסף הרישום וההדפס נרכשו השנה עבודות המרחיבות את המבט על האמנות הישראלית מראשיתה ועד ימינו. שני ציורי הפסטל של אבל פן, ‘ערפה’ (שנות ה-30) ו’דוד המלך’ (1952), מייצגים את פרשנותו הציורית לסיפורי התנ”ך, שבה הוא מעניק לדמויות המקראיות נוכחות אנושית ופסיכולוגית, ומחזקים את ייצוגו של אחד האמנים המכוננים של האמנות הארץ־ישראלית. הרישום ‘דוד המלך’ ייחודי בגוף עבודתו של פן, ומבוסס על דיוקן בנו של האמן, אלדד, שנהרג בגוש עציון במלחמת העצמאות.

“הסדרה ‘הרהורים על שלום’ (1975), של דני קרוון, כוללת 12 עבודות המשלבות צורות גיאומטריות פשוטות – עיגול, משולש, ריבוע – שהופכות ברישום ובקולאז’ לכיפה, מנורה, מגן דוד, לוחות הברית, לצד נקודה וקו. הכיתוב וצורות היסוד מציעים התבוננות במושג השלום כערך מוסרי ואוניברסלי.

“ציורה של ראידה אדון, ‘התנזרות’ (2021), עוסק בזהות, אמונה, שייכות ועקירה באמצעות דמות נשית רבת סמליות, ומציע מבט פמיניסטי על הגוף כמקום של חירות, פגיעוּת והתנגדות.

“‘יומן מלחמה’ (2023–2024) של עידו גורדון מורכבת מכ-90 פתקיות Post-it שעליהן תיעד מחשבות, רשמים ודימויים החל מה-8 באוקטובר 2023. הפורמט היומיומי השברירי הופך בידיו ליומן חזותי אינטימי, שבו כל פתק הוא יחידת זמן עצמאית, והצטברותם יוצרת ארכיון אישי וקולקטיבי.

“עבודות הצילום שנרכשו השנה משרטטות מנעד רחב של גישות תיעודיות ונסיוניות. ארבעה תצלומים של אנה ים, מתוך הפרויקט ‘פרח’ (2024), מתעדים את מערכת היחסים בין הצלמת לבין פרח, גיבורת הסרט התיעודי, דרת רחוב, מכורה לסמים ועובדת בזנות, וחושפים את המתח בין חמלה, קרבה ויחסי כוח במבט על החצר האחורית של תל אביב ושל החברה הישראלית.

“שתי סדרות של אורה לב, ‘אבנים שהקיפו את העולם’ (2020–2025) ו’כך זה היה’ (2017–2025), מרחיבות את גבולות הצילום האנלוגי באמצעות צילום-ללא-מצלמה, שבו אור, אבנים ופרחים נצרבים ישירות על נייר הצילום ויוצרים דימויים פיוטיים הנעים בין מדע לדמיון.

“60 תצלומים של אלכס ליבק, מהצלמים הידועים הפועלים בישראל, כוללים הדפסים משנות ה-80 ועד שנות ה-2000. הרכישה כוללת תצלומים מכוננים ובהם פרשת קו 300, תצלומי האינתיפאדה הראשונה והשנייה, תצלומים אייקוניים המשקפים את הלך הרוח סביב רצח רבין ורגעי מפתח ממפעל חייו כצלם רחוב. מבט לאחור על עבודותיו ורכישתן בנקודת הזמן הנוכחית ממחישים את היסוד הנבואי של ליבק, שרלבנטי היום יותר מתמיד.

“פסל של ציונה שמשי, מן האמניות המרכזיות והחלוציות בפיסול הקרמי בישראל, מנכיח זוג רגליים קרמיות המסומנות כ’ימין’ ו’שמאל’, על אף שאינן מתפקדות כזוג שלם. דרך הגוף המופיע כשריד ארכאי מקוטע, העבודה מעלה שאלות על יציבות, אחיזה בקרקע, נדודים ועקירה. הרכישה מסמנת תיקון והכרה מחודשת ביצירתה של שמשי.

“עבודות הפיסול של עמרי הרמלין מדמות אובייקטים מוכרים – ספרים ושילוט – ומזמינות את הצופה לזהות את הסדקים שבין אמת לייצוגה. באמצעות גילוף וציור מדויקים, פסלי העץ של המרלין מדמים מרקמים כמו נייר או מתכת חלודה, ובתוך כך מנסחים שאלות עכשוויות על ידע והתחזות בעידן של פוסט-אמת.

“חמישה ציורים קטני מימדים של בועז לוונטל מתוך ‘הסדרה הכחולה’ (2024–2025) בונים מרחב ציורי מונוכרומטי שבו האור והצבע הכחול יוצרים מתח בין התגלות להיעלמות וכורכים זיכרון אישי עם אזכורים מתולדות האמנות.

“עבודתו של ראפת חטאב, ‘שלושה בלוקים ומרווח אחד, ארכיטיפ החשיבה האנושית’ (2022), היא עבודת קיר מונומנטלית העשויה בסריגת קרושה ידנית של סצנת ציד שבה מופיעים פרשים, כלבים וחזיר בר. באמצעות מערך של ניגודים – אור וחושך, טורף ונטרף, שליט ונשלט – העבודה בוחנת את האופן שבו דימויים ומבנים חזותיים מעצבים את המבט ומטעינים אותו במשמעויות פוליטיות וחברתיות.

“קבוצת הרכישה של מוזיאון תל-אביב, בוחרים-אמנות, שמובילה היו”ר יעל בראון, הוקמה בשנת 2013 במטרה להרחיב ולעדכן את אוסף המוזיאון באמצעות רכישת עבודות של אמנות ישראלית עכשווית. במהלך שנות פעילותה הקבוצה רכשה למעלה מ-250 יצירות של אמניות ואמנים ישראלים.ות. חברי וחברות הקבוצה עורכים הצבעה שנתית על היצירות שיירכשו עבור אוספי האמנות הישראלית, הרישום וההדפס והצילום. בחירת העבודות משקפת מכלול דגשים הנוגעים לייצוג רב-דורי, גיוון מדיומלי, תמיכה בהתפתחותם של אמניות ואמנים בכירים במהלך דרכם האמנותית וכניסה ראשונה של אמנים לאוסף”.