אמן, דבל וממון פעלו לאורך כמה עשורים, החל משנות השבעים ותרמו רבות לקידומה ולביסוסה של האמנות בארץ. גישתן הבין־תחומית והפתוחה יצרה בכל גלריה מרחב דיאלוגי ייחודי המשקף את אמנות התקופה. פרס דיסקונט לעידוד היצירה בסך 40,000 ₪ יוענק זו השנה השביעית, לטובת הפקת התערוכות במוזיאון הרצליה.
חברי ועדת פרס דיסקונט לשנת 2025:
שולמית נוס, הממונה על אוסף דיסקונט, גל כרמי, מנהלת יחידת הפרמיום בחברת כאל, רוני גילת־בהרב, מנהלת כריסטיס ישראל, האוצרת אירית הדר והאוצרת רוני כהן־בנימיני.
איה לוריא, מנהלת ואוצרת ראשית, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית: “מוזיאון הרצליה ממשיך לכוון זרקור אל אמניות, אמנים ודמויות מפתח בתולדות האמנות הישראלית, שרבות מהן נשכחו או לא זכו לחשיפה מסיבות ובנסיבות שונות. העיון המחודש בהתפתחות היצירה והקאנון המקומיים מאפשר לנו לקרוא את הסיפור המרתק של צמיחת התרבות במקום שבו אנו חיים מנקודת מבט פרשנית עכשווית, ואולי אף לספר אותו מחדש”.
את התערוכה המוקדשת לפועלה של רות דבל, תאצור ד”ר דליה מנור.
מנור ערכה את הספר, לי לא היה קו, היה לי מרחב – גלריה דבל: שיחות עם אמנים (הוצאת פרדס, 2025), המציג סקירה מחקרית־היסטורית של תולדות גלריה דבל, שפעלה מ־1973 עד 1990. הגלריה הייתה מפעל פרטי ומשפחתי שהקימו בני הזוג רות ואטיין דבל במרתף ביתם שבעין כרם בירושלים, כמו גם מוסד אמנותי בולט. שנים רבות לאחר סגירתה ממשיכים הישגיה להדהד: בביוגרפיות של אמנים מרכזיים בשדה האמנות בארץ שקיבלו בה הזדמנות ראשונה; בתופעות אמנותיות כמו אמנות גוף, מיצג ואמנות האאוטסיידרים שקידמה הגלריה; ובחשיפה של אמני עבר נשכחים ומתן במה לאמנים עולים חדשים. עוד הצטיינה הגלריה, בחשיפה נרחבת לאוּמנויות – טקסטיל, צורפות ובמיוחד קרמיקה – תופעה חריגה בגלריות לאמנות בתקופתה. עם אמני הגלריה שיוצגו בתערוכה נמנים, בין היתר, גבריאל כהן, יוכבד וינפלד ומישל חדד.
את התערוכה המוקדשת לפעילות גלריה ג’ולי מ. תאצור הדס מאור.
ג’ולי ממון פתחה את הגלריה ב־1975, במרתף ברחוב גליקסון בתל אביב, והיא פעלה בהמשך בפורמטים ובמקומות נוספים, עד לסגירתה הסופית ב־2016. גלריה ג’ולי מ. הייתה מהגלריות הראשונות שהציגו אמנות מושגית בארץ, וכן מהראשונות שהציגו עבודות וידיאו ופרפורמנס, לפני שהן נתפסו כסוגות אמנותיות מקובלות. אף שהייתה זו גלריה מסחרית, ממון מעולם לא היססה להציג בה עבודות שנויות במחלוקת, ואפשרה חופש פעולה מוחלט לאמנים שעימם עבדה. התערוכה תיפרש באופן שייתן ביטוי לתעוזה, לחדשנות ולפתיחות של ממון. בין האמנים שעבורם הייתה הגלריה בית ושעבודותיהם יוצגו בתערוכה: מנשה קדישמן, ציונה שמשי, ציבי גבע, מיכל נאמן, דגנית ברסט, עדינה בר און ויעקב מישורי.
ג’ולי מ, צילום: טלי שני
את התערוכה שתוקדש לפעילותה של גלריה נלי אמן תאצור ד”ר איה לוריא.
התערוכה תלוּוה במאמר מאת גלעד מלצר, שערך את ספרה האוטוביוגרפי של אמן, במסגרת החיים, שראה אור ב־2021. ב־1975 פתחה אמן את גלריה אביאור, וחמש שנים לאחר מכן שינתה את שם המקום ל”גלריה נלי אמן”. הגלריה פעלה ברציפות ברחוב גורדון בתל־אביב עד 2016. מגיל צעיר נמשכה אמן לעולם התרבות, היצירה והאמנות, שאליו התוודעה בבית הוריה. בעזרת חושיה החדים, גיבשה בגלריה רפרטואר מגוון של יוצרים היסטוריים ועכשוויים, בהם אהרון אבני, צילה בינדר, הילה לולו לין, אסד עזי, הנרי שלזניאק, עודד בלילטי ופסי גירש. במקביל לתערוכה על נלי אמן יוצג עיזבונו של האמן אפרים משה ליליין, שלעבודתו הוקדש מקום מיוחד בעשייתה של אמן לאורך השנים. את התצוגה מתוך העיזבון יאצור יקיר שגב. אמן סללה עבור יצירתו גם נתיבים בין־לאומיים, בשיתוף עם גלריית מיכאל הסנקלוור במינכן. היא תרמה מבחר מתחריטיו ומאיורי הספרים שיצר לאוסף מוזיאון הרצליה, לזכר נכדהּ תומר אמן ז”ל.
נלי אמן, צילום: אריאלה שביד
