ליאת ארלט סידס זכתה בפרס רותי חינסקי-אמיתי על מאמר על עבודתה של לירון חנה אוחיון

אלפי אנשי ונשות תרבות חתמו על עצומה שנשלחה לרמטכ״ל, למפכ״ל המשטרה ולראש השב״כ, בדרישה לפעולה מיידית נגד אלימות מתנחלים בגדה המערבית. החותמים טוענים כי ״הרשויות נמנעות מלפעול, מתעלמות מהבעיה ובמקרים מסוימים אף מגבות את האלימות״.

במכתבם מתארים היוצרים ״זעזוע עמוק״ נוכח מה שהם מגדירים כ״טרור יהודי״ המופנה כלפי פלסטינים וישראלים בגדה, שלדבריהם החריף מאז ה-7 באוקטובר, וביתר שאת בתקופת המלחמה הנוכחית עם איראן. לדבריהם, מגיעות עדויות יומיומיות על גירוש בכוח, השחתת רכוש, התעללות, הרג ותקיפות אלימות, כולל מקרי רצח. ״תופעות אלו אינן עולות בקנה אחד עם שלטון החוק והמוסר… ואסור שיתקיימו תחת אחריותה של מדינת ישראל״, נכתב.

עוד מדגישה העצומה כי מעבר לפגיעה הערכית, האלימות ״מסכנת את היציבות הביטחונית ועלולה להוביל להסלמה בזירה נוספת״. לצה״ל ולרשויות האכיפה ״יש לא רק סמכות אלא חובה לפעול”, נכתב בעצומה הקוראת לאכיפה אפקטיבית, חקירה והעמדה לדין של האחראים, לצד הגנה על אוכלוסייה אזרחית. ״אנו דורשים מעשים — לא רק גינויים”, נכתב.

לחתימה על העצומה

***

במקביל, פרסמה גם הפקולטה לעיצוב בשנקר גילוי דעת הקורא לצה״ל ולזרועות הביטחון ״לנקוט פעולה מיידית ואפקטיבית להפסקת גל האלימות המאורגנת המופנה נגד אוכלוסייה אזרחית פלסטינית בגדה המערבית”. בהודעה נכתב כי אין די בגינויים, וכי האחריות מוטלת על רשויות הביטחון באופן ישיר ומיידי.

האוצר מארק שפס הלך לעולמו בגיל 94. במשך שנים רבות היה שפס, שנולד בשנת 1932 בבאזל שבשווייץ, מן הדמויות המשפיעות בשדה האמנות בישראל. בשנים 1977–1990 כיהן כאוצר הראשי וכמנהל מוזיאון תל אביב לאמנות, תקופה שבה ביסס את מעמדו של המוזיאון כגוף מרכזי בעולם האמנות המקומי. במהלך כהונתו הורחבו האוספים, הוצגו תערוכות בינלאומיות משמעותיות והועמקה הפעילות הציבורית והחינוכית של המוסד. את דרכו בעולם האמנות החל כאמן, והמפגש הראשון שלו עם מוזיאון תל אביב לאמנות, ששכן אז בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד, התרחש בתערוכת יחיד שהציג בו בשנת 1966.

לצד תפקידיו המוסדיים פעל שפס כמבקר וכיועץ אמנות, ונטל חלק בעיצוב תפיסות אוצרותיות ומוזיאליות בישראל. הוא קידם דיאלוג בין האמנות הישראלית לבין הזירה הבינלאומית, עודד פתיחות לשיח עכשווי והדגיש את אחריותם הציבורית של מוסדות התרבות.

בהרצאה לכבוד יום הולדתו ה־90, התייחסה החוקרת דליה מנור למעמדו החשוב. ״בלי לפגוע בכבודם ובחשיבותם של מנהלי ומנהלות המוזיאון לפניו ואחריו, אפשר לומר בוודאות שבתקופתו של שפס הפך המוזיאון למוסד המתנהל על פי הסטנדרטים הבינלאומיים של מוזיאון עכשווי, הן מבחינת המבנה הארגוני שלו והן מבחינת השירותים שהוא מעניק״, אמרה.