כמדי שנה, מגזין האמנות The Art Newspaper מסכם את מספרי המבקרים במוזיאונים לאמנות ברחבי העולם לשנת 2025. הסקירה שפורסמה בתחילת החודש מצביעה על התאוששות כמעט מלאה של הענף ממשבר הקורונה. למעלה מ-200 מיליון ביקורים נרשמו ב-100 המוזיאונים המובילים, נתון המתקרב לשיא שנרשם ב-2019. המגמה המרכזית העולה מהדו״ח היא הצלחתם של מוזיאונים חדשים ומרחבי תצוגה שעברו הרחבה, במיוחד באזורים כמו מזרח אסיה ואמריקה הלטינית, המושכים קהלים צעירים ומקומיים בהמוניהם.
הכוכב הגדול והמפתיע של השנה הוא המוזיאון הלאומי של קוריאה בסיאול, שרשם זינוק מטאורי של עשרות אחוזים במספר המבקרים, שהגיע ל-6.5 מיליון איש. נתון זה הציב אותו בשורה אחת עם מוסדות הענק הוותיקים, כמו הלובר בפריז (ששמר על המקום הראשון עם מעל 9 מיליון מבקרים), מוזיאוני הוותיקן (6.9 מיליון) והמוזיאון הבריטי (6.4 מיליון). הצלחת המוזיאון בסיאול מיוחסת לשילוב בין תערוכות היסטוריות פטריוטיות (בשנה שעברה ציינה דרום-קוריאה 80 שנה לשחרורה מהכיבוש היפני), לבין הפיכתה למוקד משיכה תרבותי עולמי.
לעומת הזינוק באסיה, חלק מהמוזיאונים המרכזיים בלונדון ובניו יורק עדיין מתקשים לחזור למספרי המבקרים שלפני המגפה. הגלריה הלאומית בלונדון ומוזיאון ה-Tate אמנם רשמו עלייה ביחס לשנה שעברה, אך הם עדיין נמוכים בכ-30% מנתוני 2019, מה שגרר קיצוצי כוח אדם בחלק מן המקרים. הכתבה מציינת כי מוזיאונים שאינם מציגים אמנות, כמו מוזיאון הטבע ומוזיאון המלחמה בלונדון, לא סובלים מירידה כזו במספר המבקרים. לטענת מחברי הדו״ח, הפער קשור לתלות של מוזיאוני אמנות בתיירות נכנסת, שנפגעה משמעותית מאז הברקזיט, לעומת מוזיאונים אחרים שמתבססים בעיקר על תיירות פנים.
מנגד, בדרום אמריקה נרשמו שיאים חדשים, כאשר המוזיאון הלאומי לאנתרופולוגיה במקסיקו סיטי עקף את המטרופוליטן בניו יורק עם 5.1 מיליון מבקרים, ומוזיאון ה-MASP בברזיל הכפיל את כמות המבקרים שלו בזכות הרחבה משמעותית.
יש לציין שמספרי המבקרים בעידן התיירות הגלובלית מציבים את המוזיאונים הגדולים בפני אתגרי תפעול משמעותיים. העידה על כך הצהרתו של מנהל הפראדו במדריד מיגל פאלומיר, שהגיע למקום ה-13 עם 3.5 מיליון מבקרים ב-2025, כי המוזיאון אינו זקוק אפילו למבקר אחד נוסף.
גם המצב בישראל זכה להתייחסות בכתבה, שציינה את השפעת המלחמה על מוסדות התרבות המקומיים. מוזיאון ישראל בירושלים, שכלל לא נכנס לרשימת המאה, חווה ירידה של כ-40% במספר המבקרים בשל צמצום ימי הפעילות. מוזיאון תל אביב לאמנות הצליח למשוך למעלה ממיליון מבקרים למרות האתגרים הביטחוניים, אולם הוא ירד מאיזור המקום ה-50 בשנים קודמות, למקום 77 ב-2025.


השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.