פרנק גרי, מן האדריכלים המשפיעים בדורנו וזוכה פרס פריצקר, נפטר בביתו שבסנטה מוניקה, קליפורניה, בגיל 96. גרי, יליד טורונטו 1929, נודע בגישה אוונגרדית שהתבטאה בשימוש לא שגרתי בחומרים, ובשפה אדריכלית פורצת דרך שטשטשה את הגבולות בין מבנה לבין פסל.
גרי זכה בפרס פריצקר (הפרס הבינלאומי החשוב ביותר לאדריכלות) כבר בשנת 1989, אולם פריצתו העולמית למעמד של ״סטאר-כיטקט״ החלה עם חנוכת מוזיאון גוגנהיים בבילבאו בשנת 1997. המבנה המחופה לוחות טיטניום מעוקלים ומבריקים, שינה את פני העיר התעשייתית והפך לסמל בינלאומי של אדריכלות חזון. בעקבות הצלחתו נולד מטבע הלשון ״אפקט בילבאו״, ככינוי ליכולתה של אדריכלות איקונית להניע שינוי עירוני ולשמש מנוע להתחדשות כלכלית ותרבותית.
יצירתו של גרי מאופיינת בתנועה חופשית, באורגניות בלתי צפויה וברגישות חומרית יוצאת דופן. השראות מתקופת ילדותו, לצד השפעות אמנות הפופ, הפכו את הצורניות החופשית לסימן ההיכר שלו. גרי היה חלוץ בשימוש בכלי תכנון ממוחשבים שמקורם בתעשיית התעופה, שאפשרו להפיק צורות גאומטריות מורכבות ולעבד פלדה וטיטניום באופן שלא היה אפשרי בדורות קודמים. הטכנולוגיה הפכה בידיו לכלי ליצירת מחוות אדריכליות נועזות ורוויות תנועה.
בין בנייניו הבולטים נמנים אולם הקונצרטים על שם וולט דיסני בלוס אנג’לס, הבניין הרוקד בפראג ומוזיאון קרן לואי ויטון בפריז. גרי הדגים את כוחם של מבנים לעורר רגש השתאות ולשנות מרחבים. הוא הראה לדורות של אדריכלים שאדריכלות אינה חייבת להיצמד לקופסאות או לכללים מקובלים, ויכולה להיות ביטוי חופשי, פיוטי ולעיתים אף שובב. לצד הערכה והצלחה, זכתה יצירתו גם לביקורות על העדפת המחווה האדריכלית המרשימה על פני רגישות להקשר העירוני והאנושי שבו היא נטועה, ועל תקציבי העתק וזמני הבניה הממושכים שנדרשו להגשמתה. מעריציו ראו ביצירתו ביטוי לדמיון ותעוזה. מבקריו זיהו בה ראווה מגלומנית ובזבזנית.
Photo by Simon Goetz on Unsplash
