האמן אלי גור אריה הלך לעולמו אתמול (3 בפברואר 2026) בגיל 61. גור אריה עסק בעיקר בפיסול היפר-ריאליסטי, ונודע בזכות שפה חזותית ייחודית ששילבה אסתטיקה תעשייתית מפתה עם תכנים ביקורתיים ומטרידים.
דרכו האמנותית של גור אריה החלה לאחר שירותו הצבאי כצלם ולימודי אמנות במדרשה. הוא התפרנס מבניית תפאורות ופיסול אובייקטים מסחריים באולפני ג”ג, ורכש מיומנויות טכניות בעבודה עם חומרים כמו קלקר, פיברגלס וצבעי מכוניות בוהקים, שהפכו לכלי העבודה המרכזיים שלו גם באמנות. עבודותיו נראו לעיתים קרובות כתוצר של עולם ממוחשב או הדמיה עתידנית, אך תמיד נשאו בתוכן קריסה של העתיד אל תוך הווה מעוות ומורכב.
לאורך השנים הציג גור אריה בתערוכות רבות. בין השאר הציג בשנת 2003 במוזיאון הרצליה את התערוכה ״יישומים אזרחיים״, ובשנת 2016 את תערוכת היחיד “מנועי צמיחה” במוזיאון תל אביב, שעסקה בחזיונות אפוקליפטיים ובהשלכות ביולוגיות ואקולוגיות של העידן המודרני.
הלווייתו תתקיים היום בבית העלמין ירקונים בשער חסד, בשעה 14:30.
השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 
הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב. 
