אוקראינה תובעת ארכיאולוגים רוסים בגין חפירות בשטחים כבושים. מותר להשוות?

משרד התובע הכללי באוקראינה הגיש כתב אישום בגין פשעי מלחמה נגד שני ארכיאולוגים רוסים, האחד קשור למוזיאון ההרמיטאז’ הרוסי, והאחר הוא נציג של המכון לארכיאולוגיה של קרים באקדמיה הרוסית. התביעה טוענת כי השניים השתתפו בחפירות בלתי חוקיות בשטחים שרוסיה כבשה ב-2014, והעבירו לה ממצאים שונים. החפירות התנהלו באתר סולחאט שבסטארי קרים (קרים הישנה), וגרמו נזק לחלקים משמעותיים של האתר. בין החפצים שהובאו להרמיטאז’ בסנט-פטרבורג היו רכיבים של מערכות מים עתיקות, קערות ושברי כלי חרס. השניים עלולים לעמוד למשפט בשל פשעי מלחמה, שהעונש עליהן עלול להגיע ל-12 שנות מאסר.

שני הנאשמים המרכזיים בפרשת החפירות בסולחאט הם מארק קרמרובסקי, בן 86, חוקר בכיר במחלקת המזרח של מוזיאון ההרמיטאז’, ואמיל סיידלייב, בן 43, חוקר בכיר במכון לארכיאולוגיה של קרים. נכון לעכשיו, השניים בחרו שלא להגיב להאשמות. עם זאת, ניתן ללמוד על קו ההגנה הכללי של החוקרים הרוסים מהמקרה של אלכסנדר בוטיאגין, שמשרד התובע האוקראיני הגיש נגדו כתב אישום מוקדם יותר השנה. בוטיאגין, ראש המחלקה לארכיאולוגיה עתיקה בהרמיטאז’, נעצר בוורשה בדצמבר 2025 לבקשת אוקראינה, במרץ 2026 בית משפט פולני אף אישר את הסגרתו לאוקראינה. אבל באפריל 2026 שוחרר במסגרת עסקת חילופי אסירים בין פולין לבלארוס, וחזר לרוסיה.

בוטיאגין ניהל בקרים את מחקרו מאז 1999, בהרשאה אוקראינית כדין, ולאחר הסיפוח הרוסי בשנת 2014 המשיך לחפור ללא אישור. לפי המשפט הבינלאומי, עבודה ארכיאולוגית בשטחים כבושים ללא הסכמת הגוף המקומי הלגיטימי עלולה להיחשב הפרה של ההגנה על זכויות תרבותיות ונכסי מורשת. העיתונות הבינלאומית כינתה זאת “שימוש בתרבות כנשק פוליטי” – מצב שבו רוסיה משתמשת בחפצים עתיקים כדי לטעון לקשרים היסטוריים ולבסס לגיטימציה לשלטונה. שימוש כזה בתרבות נעשה, כידוע, גם בקרב גופים ארכיאולוגיים ואחרים בישראל.

בראיונות לאחר שחרורו, טען בוטיאגין שפעל מתוקף אישורים רשמיים שהעניקו לו הרשויות המקומיות בקרים (השלטון הרוסי בפועל). הוא גם ניסה לטעון כי אף לפי החוק האוקראיני המקורי, הרשויות המקומיות של רפובליקת קרים הן אלו שאמורות לתת אישורי חפירה, ולכן עבודתו לגיטימית. בוטיאגין הוסיף כי ארכיאולוגים אינם אמורים להיות מטרה לרדיפה פוליטית, ושהוא “היה נאיבי והאמין באירופה התרבותית” שלא תעצור חוקרים ומדענים רק בגלל עבודתם המחקרית. עוד אמר בוטיאגין שהוא מתכוון לשוב לקרים.

אלון ארד, ארכיאולוג ומנכ”ל עמותת עמק שווה: “האירועים באוקראינה, במיוחד מעצר בוטיאגין בפולין, הם נורת אזהרה לארכיאולוגיה הישראלית. הקהילה הבינלאומית עברה מהצהרות לפעולות ממשיות. דו”ח של האו”ם קבע כי ישראל מפרה את הדין הבינלאומי בהתייחסותה לאתרי מורשת, והפרות אלו מובילות כבר היום להדרה של חוקרים ישראלים מפורומים בינלאומיים. במצב זה, סנקציות אישיות נגד ארכיאולוגים ישראלים אינן עוד תרחיש תיאורטי, אלא איום מעשי”.

לתביעות אלה יש השלכות ישירות על ישראל. חפירות ארכיאולוגיות במזרח ירושלים ובשטחים ממשיכות להתבצע תחת כיבוש צבאי וללא אישור הקהילה המקומית. הדרישה להסגיר את בוטיאגין מפולין לאוקראינה מכוח המשפט הבינלאומי היא תקדים משפטי לאחריות אישית של חוקרים, ואפילו של עובדי מוסדות תרבות, בנוגע לעבודה בשטחים כבושים. מהלך זה הוא למעשה הפעם הראשונה שבה מופעלות סנקציות אישיות מסוג זה, והדבר עלול להשפיע על מעמדם המשפטי של ארכיאולוגים, חוקרים ומנהלי מוזיאונים ישראלים השותפים לחפירות ולהוצאת ממצאים.

במקביל למאבק על נכסי המורשת, נמשכת גם הפגיעה הפיזית במוסדות תרבות: הפצצה רוסית בקייב גרמה נזק חמור למוזיאון האמנות הלאומי של אוקראינה. בניין המוזיאון נפגע, אך לא היו נפגעים בקרב העובדים ולא נגרם נזק לאוסף. עם זאת, הטילים הרסו חלקים מהחזית ההיסטורית של המוזיאון: חלונות נשברו, מסגרות נפגעו וטיח קרס מהקירות באולמות התצוגה. כמו כן נפגעה תקרת הזכוכית של קורות הגג, המספקת תאורה טבעית לאולמות התצוגה בקומה השנייה.

ביוני 2026 הודיע מוזיאון ההרמיטאז’ על הקפאה של כל משלחותיו הארכיאולוגיות המתוכננות לקרים. העצירה אינה נובעת מלחץ משפטי בינלאומי, אלא מהחמרת המצב הביטחוני בחצי האי – הכרזת מצב חירום בעקבות מתקפות אוקראיניות, מחסור חמור בדלק וקשיים לוגיסטיים בסיסיים. גם משלחות מחקר רוסיות שאינן שייכות להרמיטאז’ נאלצו לסגת מקרים, וכמה מהן העתיקו את עבודתן לאזורים בטוחים יותר בתוך רוסיה, כמו מחוז קרסנודאר.

הממסד הרוסי ממשיך להתייחס לחפירות כאל כלי מרכזי לביסוס שליטה וקשר היסטורי. במהלך 2025 נרשמה דווקא מגמת התרחבות: משרד התרבות הרוסי החל להעתיק את “מודל קרים” ולהנפיק אישורי חפירה רשמיים לארכיאולוגים רוסים גם בשטחים החדשים שנכבשו מאז 2022 – בחרסון, זפוריז’יה ודונייצק.