חג שמח לקוראות ולקוראים!
פרסומי השבוע ב”ערב רב” נעים בין היד הגוללת ליד המציירת.
בביקורת על התערוכה “גלריה” של זיו בלבירסקי, דורון פייסיק צולל אל אוטוסטרדת הדימויים היומיומית, ושואל מה יכול הציור להציע לחוויית מציאות כזו. בלבירסקי הופכת את ארכיון התמונות האינסופי והחשוף, ה”דאמפ”, לנושא ציוריה, ובכך מאלצת את הצופים להאט את קצב הגלילה ולבחון מחדש את האופן שבו אנחנו מתעדים את חיינו.
במעבר מן הגלריה הסלולרית אל הסטודיו, הציירת והמרצה הוותיקה אפרת גל-נור מציעה שלושה תרגילים מעשיים שפיתחה. גל-נור רוקמת טקסט פואטי ואינטימי, מתבוננת בקשר שבין החומר, הגוף ופעולת הציור, ובוחנת את הדחף האנושי לשמר זכרונות אל מול טבעם החולף של הדברים.
בהמשך לדיון בקשר שבין פרקטיקת הציור למעמד התרבותי שלה, שלומי חגי טוען כי כדי להבין לעומק את מעשה האמנות, עלינו להיכנס אל מתחת לפני השטח. מאמרו של חגי קורא לחזור אל היסודות ומציע לשלב את ההיסטוריה הטכנית של האמנות בתוכניות הלימודים. באמצעות דיון ביצירות של דירר, רמברנדט, ואן-אייק ואחרים, הוא מראה כיצד הבנת החומרים והטכניקות אינה פרט שולי המיועד למומחים בלבד, אלא מפתח הכרחי לפענוח סודותיהם של יצירות ותהליכי יצירה.
מאמריהם של חגי וגל-נור פורסמו לראשונה בגיליון המודפס התשיעי של “ערב רב”, שראה אור בשנה שעברה ועולה כעת לאתר. גיליון 11 ראה אור לאחרונה, וניתן להזמינו כאן.
במדור “בדיקת מציאות” מתארחת השבוע חמוטל פישמן, שמציגה רישום פיגורטיבי של ספק-עכברה ספק-אשה, ה”מסוגלת לקלוט תדרים גם בתוך מה שנדמה כדממה מוחלטת, כשתיקה שבשתיקות”. מאז אותו רישום, מוסיפה פישמן, “חלפו שנים, והחומה המפרידה, הנדמית רחוקה כל-כך, עדיין עומדת על תִלה, חונקת את חייהם של אלה הכלואים מאחוריה”.
לבסוף, מדור החדשות מציע את הכותרות החשובות של השבוע: החל ממאבק חברות הבינה המלאכותית להקלות בזכויות יוצרים באוסטרליה, דרך פתיחתו המסקרנת של מוזיאון ג’ורג’ לוקאס בלוס-אנג’לס ומכירת פריטי אנימה היסטוריים בכריסטי’ס, ועד להשבתן של עתיקות שנבזזו לסוריה, כנס על תצלומים מן המאה ה-19 בפלשתינה, ומחאות נגד מעורבותו של המיליארדר ליאון בלאק במוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק, בעקבות חשיפת קשריו עם ג’פרי אפשטיין.
קריאה מהנה!
מדריך התערוכות החדש של ערב רב
קראו אותן בעיון – המידע הוא באחריותכם הבלעדית.
לרכישת גיליונות מודפסים לחצו כאן >>




השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.