שמירת מוחות 10 – אבישי פלטק

גיל: 51.

סטטוס משפחתי: בן-זוג של אביטל, אבא של רות ודוד.

איפה נולדת? בקיבוץ נחשונים.

השכלה: תואר ראשון בבצלאל, חילופי סטודנטים ארוכים בסנטרל סנט-מרטין בלונדון, לימודי המשך במדרשה לאמנות. לאחרונה למדתי קורס גששות, ולפני כן קורסים בליקוט. אני רוצה להמשיך ללמוד, אבל אביטל רוצה להרוג אותי, אז בינתיים עצרתי עם הקורסים.

ספר על האמנות שלך. בימים אלה מוצגת במוזיאון הנגב לאמנות בבאר-שבע תערוכת היחיד שלי, “תיאטרון הטבע של אבישי פלטק”. התערוכה עוסקת בנוף המקומי וביחסים המורכבים איתו, בזכרונות, במיתולוגיות ובאידיאולוגיות שטבועים בו. האוצר רון ברטוש מציע לראות את הציורים האלה כמעין דיוקנאות שבהם הנוף מופיע כישות חיה ונוכחת, וצמחייה, בעלי-חיים ומבנים מקבלים תכונות אנושיות – מחוות, מבטים ומצבי רוח. אני מצייר דיוקנאות של נוף, אבל בסופו של דבר הם חוזרים אלינו: הם משקפים את מי שחי כאן היום, את מי שחיו ועברו כאן ואת מה שהמקום זוכר. אני גם משתתף בתערוכה הקבוצתית “התנועה: קיבוץ באמנות הישראלית”, במוזיאון רמת-גן, באוצרותו של יניב שפירא, תערוכה שבוחנת את מקומו המשתנה של הקיבוץ בחברה הישראלית.
בקרוב אנחנו יוצאים לרזידנסי בטוסקנה, איטליה. התקבלנו כמשפחה. יש מעט תוכניות שמקבלות גם אמנים עם ילדים, אז זה משמח במיוחד, ותודה גדולה לארטיס שתומכת בנו ברזידנסי! מקווים שהילדים לא ישברו את המקום שם, ואותנו.

אבישי פלטק, קרוואן, 2026, צילום: אלעד שריג

איך אתה מתפרנס? אני מתפרנס מהוראה ומאמנות. לפני שנים הקמתי בתל-אביב את בית-הספר לציור Good Enough Painting, שבו אני מלמד קורסים ומוביל ריטריטים של ציור במקומות מיוחדים בארץ ובחו”ל. אני גם מלמד בשנקר כבר הרבה שנים. לצד ההוראה אני מתפרנס ממכירת עבודות ומתמיכות באמנות.

למה אתה בוחר להישאר כאן, והאם זו באמת בחירה? במקום להתמודד עם הבחירה הזו, מצאנו את עצמנו עוברים ממקום למקום בתוך הארץ, לא תמיד מבחירה. וגם כשהבחירה היתה לכאורה שלנו, יש שיגידו ששיקול הדעת היה מוטעה. בפחות משלוש שנים עברנו ארבעה בתים, והיד עוד נטויה. גם עברנו באזורים שונים בארץ, רוב הזמן בקו העימות. זה אחד הדברים שלמדתי מהציור – אם יש בעיה, אני מחליף את הבעיה. אני מתעלם ממנה ועובר לבעיה אחרת.

מראה הצבה מתוך התערוכה ׳׳תאטרון הטבע של אבישי פלטק׳׳, צילום: לנה גומון

יש עבודות אמנות שעוזרות לך לעבד את השהות בארץ, מחזקות או מחלישות את הקשר אליה?
בעבודות שלי, רק אם זה פוליטי אז אני מרגיש שהגעתי לאנשהו. יש אמנים שלא עוסקים בפוליטי וזה כמובן סבבה, אבל אצלי זה חלק מהשלם. בתקופת הקורונה הייתי בטבע וחזרתי לצייר בו. בהרבה מקומות שהגעתי אליהם היה בעבר כפר פלסטיני, ומה שנשאר ממנו היה משוכות הצבר שנועדו להגן עליו. הן תפסו אותי בגלל הגרפיות שלהן, ורשמתי אותן. ראיתי בהן פשוט צורות, כמו שרואים בעננים, אבל אמרתי לעצמי: מה אתה מסתבך עם הדימוי השחוק הזה שכולם כבר ציירו? (דני קרוון עדיין רב מהקבר עם טרטקובר מי צייר אותו ראשון). דווקא בגלל זה הלכתי על זה, כי ציור זה לשים את עצמך בבעיות, אז מתאים לעבוד עם הדימוי הלא נכון. בשוטטויות ראיתי שהכנימה האצברית הורגת את הצבר (היא הגיעה מלבנון, כי הכל פוליטי). זה היה מעולה בשבילי: צמח שנחשב לשורד-כול נמצא פתאום בסכנת הכחדה. בשיחי גלריה אני מספר שהצבר הגיע לכאן מאמריקה לפני כ-400 שנה, ויש אנשים שמתקשים להאמין. הוא מהגר חדש יחסית, אז מה זה אומר עלינו? הכול כל-כך דינמי.
אני מצייר את השרביטן, מטפס טפיל שחי על עצים אחרים, ויחד הם יוצרים מעין יצור חדש ומופלא. הקונפליקט שלו הוא שאם יהרוג את מי שהוא רוכב עליו, הוא יחסל גם את עצמו. אלה דברים שכל-כך קשורים להוויה כאן.
לאחרונה אני נותן לציורים שמות וביטויים בערבית. תמיד אהבתי את השפה הזאת, כנראה מהילדות, כי אבא שלי היה מורה לערבית. אפשר וצריך להאשים אותי בניכוס, אני כבר מחכה שזה יקרה. אני גם משבש ביטויים בערבית, מכניס בהם הומור, קורא לשני עצים אחמד וסלים. אבל אפשר גם לומר שאני מציב את הערבית במרכז, את השפה שיש מי שלא רוצים לשמוע מאז השבעה באוקטובר. אני חי איתה וצריך אותה, גם כדי שהיצירה תהיה שלמה ומלאה וגם בשביל החיים עצמם. מבחינתי זה לקחת סיכון, וזה מפעיל אותי. יש מצב שייצאו עליי בגלל זה. בוא נגיד שזה כבר מתחיל כשאני שואל ערבים מה הם חושבים על שמות שנתתי.

אבישי פלטק, אחמד וסלים, 2026, צילום: אלעד שריג

מה החוויה שלך כאמן ישראלי בשדה הבינלאומי?
לפני שנה כשהגעתי לרזידנסי בוורמונט, חשבתי שישנאו אותי. עברו כמה ימים מלחיצים עד שראיתי שהמצב שפיר, והתקדמתי. בשלב מסוים הגיעה אמנית אורחת לסטודיו, השיחה קלחה ודיברנו על המזרח-התיכון. פתאום עלתה לי מחשבה להעלות הילוך ולעבור להתקפה, התחלתי לעשות לה רגשי “איך עשיתם לנו את זה…, חשבנו שאנחנו קהילה… כולנו עולם האמנות”. זה עבד מעולה, שנינו הזלנו דמעות. אחר-כך ניסיתי את זה גם עם אחרים שפגשתי, וראיתי שזה עובד (מוזמנים לנסות, אבל חשוב איך עושים את זה, אני חושב לעשות סדנה). הרי יום אחד הגל הנוראי הזה יתחלף, ואז נגיש חשבון, עם ריבית. מה יותר יהודי מזה? באמת, לא משנה מה עוד יקרה, לא אוותר על התכונות הכל-כך יהודיות: גביית ריבית והומור.

אם חיית או עבדת בחו”ל בעבר, מה גרם לך לחזור?
זו שאלה עתידנית. עצם זה שבחרתם לראיין אותי דווקא למדור הזה גורם לי לחשוב שאולי אתם יודעים משהו שאני עוד לא יודע, אז יש מצב שאני בדרך להגשים חלומות בחו”ל. כמו שחברים שלי מפרדס-חנה אומרים: זה כבר קרה.

למה עולם האמנות הישראלי זקוק כרגע?
ביקורת וכסף. קלמנט גרינברג צדק!

אבישי פלטק, התולעת משרירה, 2025, צילום: אלעד שריג

מה היית מאחל לעולם האמנות הישראלי אם הכל היה אפשר?
לעולם האמנות הישראלי הייתי מאחל קודם כל מדינה טובה ומיטיבה. מדינה שבה אתה משלם מסים, הממשלה עושה את העבודה שלה, משרדי הממשלה מתפקדים, ולאזרחים יש חובות שבתמורה להן הם מקבלים זכויות. הייתי מאחל בדיוק אותו הדבר גם למדינות השכנות לנו, ובמיוחד מאחל לכולנו שלום.

מה דעתך על אמנים/ות ואנשי אמנות ישראלים בחו”ל?
יש בנו נטייה להשוות ולמדוד, אבל אין לזה סוף. אם אתחיל להשוות את עצמי לאמנים אחרים, אצטרך להשוות גם את המשפחה שלי למשפחות אחרות, את החברים שלי לחברים של אחרים… לכל אחד ואחת יש הנסיבות והמורכבויות שלהם. אני יודע ממקור ראשון שגם לאמנים נפלאים ובולטים בחו”ל יש לגמרי את הבעיות שלהם.

אבישי פלטק, שקיעתה של השקיעה, 2024, צילום: אלעד שריג

יש לך טקס/הרגל שעוזר לך לשמר את היצירתיות בתוך השגרה הישראלית ההפכפכה?
שאלו את מלחין הג’אז דיוק אלינגטון מאיפה באה היצירתיות שלו, הוא ענה: ״דדליין״. במלים אחרות, ההשראה שלי היא הנקודה האדומה ביומן.

מה המאורע הכי משמעותי שקרה לך מאז תחילת המלחמה?
עזבו, לא רוצה לצער אתכם, יש לי כמה למי שרוצה לשמוע בפרטי. אני חי, כל השאר זה אקסטרה.

 לאתר של אבישי פלטק לחצו כאן.

אינסטגרם: avishaiplatek@