שם הקורס: ציור א‘ – 2 ש״ש
שם המרצה: אפרת גל־נור (Efrat Galnoor)
משך הקורס: סמסטר ב‘, יום רביעי, 9:15–11:45
סוג הקורס: סדנה מעשית
שיטות הוראה: עבודה מעשית בכיתה
1. הולדת הציור
תאריך: 20.12.23
נושאים: בוטדס (Butades), השטחה, הפשטה, קשר בין ציור מוות והנצחה, קשר בין אמנות לאהבה, מבט, ארוטיקה, הצורך באור, מיתוס
תרגיל: ארגון ספונטני של חפצים, אחת הסטודנטיות יושבת כמודל, תאורה חזקה וממוקדת, שאר חלל הכיתה חשוך, ציור הצלליות על הקיר או ציור של הסצנה מרחוק
חומרים: דפים, גואש/אקריליק שחור, עפרונות
יצירות: להקריא בכיתה את הטקסט של פליני (Pliny the Elder) על בוטדס, ציורים מהמאה ה־18 של הסיפור, פול מקרתי That Girl T.G. Drawing Table, קארה ווקר, פיקסו הצל, ג’ספר ג’ונס העונות, קנטרידג’ בפריס התהלוכה?
הערות:
להתחיל בשיחה על מה מדיום הציור נושא על גבו מבחינת היסטוריה ומסורת, על הצורך והרצון האנושי להנציח את הרגע החולף, להחליף ארעיות בדימוי נצחי.
לדבר על אקט היצירה כעל אקט של לקיחת בעלות על הגורל, פעולה אקטיבית של התנגדות אישית אל מול כוחות המלחמה. ניסיון לשמר זיכרון אל מול האובדן והאפשרות של מוות. אקט נשי. האהוב שהולך למלחמה, יכול להיות רגיש, להרחיב או לא? אולי פתח להתייחסות מסוימת למצב? אולי לא מתאים? האפשרות לבנות דימוי (כלומר להיות אמן) היא סוג של התרחקות ממגע פיזי עם הגוף בעולם ומעבר למגע של הפחם בקיר, מעבר למבט ולקו שמחליף את המגע. אהבה, ארוטיקה וגעגועים.

צילום: אפרת גל-נור
2. ואניטס
תאריך: 6.11.24
נושאים: טבע דומם, צבע, חומר הציור כפעולה פיזית, הגוף המצייר, אחד משבעת המינים, רימון, אלימות, סימבוליזם
תרגיל: כל סטודנט מקבל רימון ביד: למשש טקסטורה, צבע, משקל – מטיח את הרימון בבמה, ציור בעקבות הפעולה
חומרים: בדים, צבעי שמן
יצירות: אין, להגיע וישר לעבוד
הערות:
חשוב שכל סטודנט יתנסה בעצמו בפעולת ההטחה של הרימון (צליל, ריח, גרעינים ומיץ שעפים). להתעכב על הפעולה: היד הזורקת רימון/היד המציירת.
לשאול מה יש על השולחן? הקליפה הקשה, שברים גאומטריים, פירוק, גרגירים, נוזל, כתם. מהם חומרי הציור? צבע שמן כחומר דביק, צמיגי, נוזלי, ויחסו אל הבד השטוח.
מאפשר לחוות משהו עקרוני על הגופניות/המיידיות/החומריות של פעולת הציור.
אלימות. לשים לב שיש סטודנטים רגישים שהתרגיל קשה להם, יכול להיות טריגרי (ועכשיו עוד יותר). להסביר מראש מה הולך להיות ולהכין אותם.
הרימון כסמל (בתרבות היהודית/ישראלית, צבע אדום, Pomegranate – Grenade), חבלה בסמל, חבלה בשלמות שלו ובאפשרות שלו לסמן משהו בעולם.

צילום: לנה גומון
3. מודל בחושך
תאריך: 4.12.24
נושאים: מודל, חושך, עיוורון, מקור אור, מתלת ממד לדו ממד
תרגיל: מודל בחושך, תאורה מתחלפת דרך מסך המחשב,
מודליסטית: נעה נטע מואטי
* לבקש ממנה להביא את עבודות התלת ממד המודפסות שלה
חומרים: שמן או פחם. להתחיל מכיסוי הפורמט ואז לעבוד במחיקות, אפשרות לצלם ולעבוד מהתמונות
יצירות:
– דניאל ריכטר
– שירה קמרד
– ג’ורג דה לה טור
– פוסלי, הסיוט
– הצבועים של סעיד אבו שקרה
– מאיר אפלפלד, ציורי לילה?
הערות:
להתחיל לצייר מהודאה בכישלון של הראייה. חוסר היכולת מבחינה אופטית לראות במצב קיצוני של אור או חושך (איבוד הפרטים). ההודאה בכישלון היא הפוטנציאל.
הקנווס הלבן רציונלי, אובייקטיבי וניטרלי (כביכול) אל מול קנווס שחור.
חשכה, מסתורין, רב משמעות, חוסר ביטחון (I see אני רואה משמע אני מבין), פחד.
העין נוטה לשוטט בחשכה, לאבחן ולנסות לתפוס פרטים. בשביל ליצור חווית חושך הציור צריך לשמר את התחושה הבסיסית של עיוורון.
אני לא רואה אולי משמעו אני לא יודע, אני לא יכולה לראות ולהבין הכל.
הקושי לפענח הוא פוטנציאל המאפשר גם חופש בהחלטות.
נעה המודליסטית, נעה בפסלים שלה, נעה שאני מציירת: מאפשר ריבוי, טשטוש ורב משמעותיות.
להתעקש על המתח בין המיומנות הטכנית (איך מציירים חושך) לפוטנציאל ההמצאה ואי הידיעה.
רשימת יצירות:
תרגיל 1
David Allan, Origin of Painting, 177; Joseph Benoit Suvee, Invention of Art of Drawing, 1793; Paul McCarthy, That Girl T.G. Drawing Table, 2011-2013; Karen Knorr, The Pencil of Nature, 1994; Jasper Johns, The Seasons ,1985- 1986; Willian Kentridge, Triumphs and Laments, 2016; Pablo Picasso, The Shadow on the Woman ,1953; https://en.wikipedia.org/wiki/Butades
תרגיל 3
שירה קמרד, Talk ,2023; שירה קמרד, Warm Area, 2023; מאיר אפלפלד, תפנים עם טבע דומם, 2022; סעיד אבו שקרה, צבוע, 2023; Sir William Rothenstein, The Doll’s House, 1899–1900; John Henry Fuseli, The Nightmare, 1781; Daniel Richter, Duueh, 2003; Georges de La Tour, Magdalen with the Smoking Flame ,1640; Pietro Lorenzetti, Stigmata of St Francis, circa 1320
*
אפרת גל־נור היא אמנית ומרצה בכירה, מכהנת כראשת המחלקה לאמנות בפקולטה לאמנויות במדרשה בבית ברל



השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
“להתחיל בשיחה על מה מדיום הציור נושא על גבו מבחינת היסטוריה ומסורת, על הצורך והרצון האנושי להנציח את הרגע החולף, להחליף ארעיות בדימוי נצחי.
לדבר על אקט היצירה כעל אקט של לקיחת בעלות על הגורל, פעולה אקטיבית של התנגדות אישית אל מול כוחות המלחמה. ניסיון לשמר זיכרון אל מול האובדן והאפשרות של מוות. אקט נשי. האהוב שהולך למלחמה, יכול להיות רגיש, להרחיב או לא? אולי פתח להתייחסות מסוימת למצב? אולי לא מתאים? האפשרות לבנות דימוי (כלומר להיות אמן) היא סוג של התרחקות ממגע פיזי עם הגוף בעולם ומעבר למגע של הפחם בקיר, מעבר למבט ולקו שמחליף את המגע. אהבה, ארוטיקה וגעגועים”.
לא יודעת למה, אבל אותי הטקסט הזה נורא-נורא מצחיק. בכל מקרה אני בעד מגע פיזי עם העולם, אבל מקפידה לשטוף אחר כך טוב-טוב ידיים.
ליאורה
| |אני פשוט לא מבינה איך סטודנטים לאמנות לא קמים ועוזבים. או לפחות מכסים בגריז את גרמי המדרגות ואת המסדרונות המובילים למחלקה לאמנות ותובעים מראשי המוסד להכיר בכך כאקט אמנותי, כמחאה לגיטימית.
עינב
| |[…] הסלולרית אל הסטודיו, הציירת והמרצה הוותיקה אפרת גל-נור מציעה שלושה תרגילים מעשיים שפיתחה. גל-נור רוקמת טקסט פואטי ואינטימי, […]
רב ערב 30.09.26 – התחדשנו! – ערב רב Erev Rav
| |