המרכז לאמנות עכשווית מזמין סטודנטים.ות לתואר ראשון ושני במוסדות לאמנות וכן לבוגרים.ות טריים.ות של בתי ספר לאמנות להשתתף בכיתת אמן (Master Class) עם האמן שי-לי עוזיאל, במסגרת הקמת תערוכתו במרכז, שתיפתח בסוף נובמבר 2026.
הזוכים.ות במענק ייקחו חלק בתכנית התמחות ייחודית ויעבדו לצד האמן בתהליך של מחקר, ניסוי ויצירה לקראת התערוכה. במסגרת כיתת האמן ייחשפו המשתתפים.ות לשיטת העבודה של עוזיאל, שבה גידול פטריות, פיסול, חומר, צילום, חלל ואי־ודאות מתקיימים זה לצד זה, ויתנסו בטכניקות ובדרכי העבודה המהוות חלק מהפרקטיקה שלו.
העבודה תתחיל בחממה בבית הספר ביפו (הסבר בהמשך), תמשיך בעבודה משותפת בסטודיו של האמן בתל אביב, ותסתיים במעבר אל חלל התצוגה במרכז לאמנות עכשווית. בנוסף, תכנית ההתמחות תכלול גם מפגשי הנחייה אישיים עם אוצרות המרכז לאמנות עכשווית, וסדנת כלים מקצועיים להכנת הגשות לקרנות אמנות שתעביר מייסדת המענק, איריס ריבקינד בן צור.
העבודה נעשית מתוך שיתוף פעולה, וכוללת התנסות ישירה בתהליך הקמת תערוכה תוך תהליך של בניית קבוצה ועבודה משותפת בין חברי הצוות, האוצרת והאמן, והבנה של האופן שבו תהליך העבודה מתפתח בפועל דרך דיאלוג, חלוקת תפקידים ואחריות משותפת. הסדנה מיועדת למשתתפים.ות בעלי יכולת ורצון לעבוד יחד, וליצור קהילה זמנית סביב התערוכה.
על הפרויקט ועל כיתת האמן
במרכז הפרויקט הייחודי של שי־לי עוזיאל עומדת חממה לגידול פטריות, המשמשת עבורו מרחב עבודה, מחקר ויצירה. החממה היא מערכת חיה שבה תהליכי גידול, עיסוק חומרי, צילום סטודיו, תיעודי וידיאו וסביבה משתנית כולם מתקיימים זה לצד זה. התערוכה במרכז לאמנות עכשווית תביא את העיסוק הזה אל חלל התצוגה. כיתת האמן תחשוף את המשתתפים.ות לשיטות העבודה של עוזיאל ותאפשר להם.ן להתנסות בהן באופן מעשי. העבודה תנוע בין כמה אופני פעולה:
גידול כחומר פיסולי – היכרות עם תפטיר, מצעים, כלי גידול, תבניות ומכלים, והתנסות באפשרויות להתערב ולכוון תהליכי צמיחה באמצעות מגבלות חומריות ומבניות.
עבודה עם חומרים ומערכות – בחינת היחסים בין חומר חי לבין חומרים תעשייתיים, בנויים ומצויים; ניסויים בעטיפה, דחיסה, חיבור, יציקה, חיתוך, פירוק ושינוי תנאי הצמיחה.
מחקר חומרי וניסויי – עבודה עם מגוון חומרים מתוך הסטודיו של האמן ויצירת “ספריית חומרים” משותפת. המשתתפים.ות יבדקו תכונות חומר ויתנסו בחיבורים לא צפויים, בחומרים היברידיים ובשינוי תפקוד, הקשר וקנה מידה.
צילום והתבוננות – שימוש בצילום, ובפרט בצילום מקרו, ככלי להתבוננות בפטריות, בתפטיר, בחומרים ובפרטים זעירים. העבודה תכלול ניסויים בתאורה, עומק שדה, נקודת מבט וחיתוך.
התהליך יתחיל בחממה, ימשיך בעבודה משותפת בסטודיו של האמן ויסתיים במעבר אל חלל התצוגה. המשתתפים.ות יהיו שותפים.ות לתהליך המעבר בין מרחבי העבודה, וייקחו חלק בהפיכת תוצרי החממה, כמו גם האובייקטים והעבודות שנוצרו במהלך הסדנה לחלק ממיצב כולל.
הסדנה מיועדת למשתתפים.ות בעלי יכולת ורצון לעבוד יחד, להתנסות, לחקור ולהגיב לתהליכים שאינם תמיד צפויים, וליצור קהילה זמנית סביב תהליך התערוכה.
תיאור הפעילות
תהליך העבודה שבפיתוחו ייקחו חלק המתמחים.ות יתבסס על שילוב בין גידול פטריות, פיסול, צילום, חומר וחלל.
הקול הקורא מיועד במיוחד לסטודנטים.ות ולבוגרים.ות המתעניינים.ות בחומרים לא שגרתיים ובתהליכי יצירה, וכן בחיבורים בין אמנות, מדע, אדריכלות וחלל. אנו מחפשים יוצרים.ות בעלי סקרנות, יכולת התבוננות ונכונות לעבוד בתהליך מתמשך של ניסוי, שינוי ואי־ודאות.
נדרשת יכולת עבודה עצמאית ובצוות, לצד נכונות להתנסות בחומרים ובטכניקות חדשות ולהתמסר לתהליך העבודה המשותף.
מידע נוסף ותנאים
כיתת האמן תכלול מפגש מקדים וכן שישה מפגשים: ארבעה מפגשים בני ארבע שעות, שיתקיימו בחממה בבית הספר ביפו ובסטודיו של שי־לי עוזיאל, ולאחר מכן שני מפגשים בני שש שעות במהלך שבוע הקמת התערוכה:
מפגש מקדים – המרכז לאמנות עכשווית
יום שישי, 16 באוקטובר, 11:00–13:00
רחוב צדוק הכהן 2א׳, תל אביב
מפגש 1 – החממה, בית ספר עירוני ז׳
יום שישי, 23 באוקטובר, 10:00–14:00
חידושי ירי״ם 10, יפו
מפגש 2 – החממה, בית ספר עירוני ז׳
יום שישי, 30 באוקטובר, 10:00–14:00
חידושי ירי״ם 10, יפו
מפגש 3 – הסטודיו של שי־לי עוזיאל
יום שישי, 6 בנובמבר, 10:00–14:00
רחוב הנגב 5, תל אביב
מפגש 4 – הסטודיו של שי־לי עוזיאל
יום ראשון, 8 בנובמבר, 16:00–20:00
רחוב הנגב 5, תל אביב
מפגשים 5 ו-6 במרכז לאמנות עכשווית:
במהלך השבוע של ה-15 לנובמבר, בין השעות 16:00-10:00
המתמחים.ות יקבלו קרדיט מלא מטעם ה־CCA באתר וברשתות החברתיות על השתתפותם.ן בכיתת האמן. כמו כן, הם.ן יתבקשו לציין בקורות החיים כי השתתפו בתערוכה כמתמחים פעילים במסגרת המענק.
כיתת האמן תתועד לצורך הפקת סרטון קצר, שיכלול ראיונות עם המשתתפים.ות ויופץ ברשתות החברתיות של המרכז. ההשתתפות חובה.
כל משתתף.ת יקבל תגמול בסך 2,500 ש״ח.
מפגשי ההנחיה האישיים וסדנת הכלים המקצועיים להכנת הגשות לקרנות אמנות יערכו לאחר פתיחת התערוכה.
להגשת מועמדות
המעוניינים.ות להגיש מועמדות מתבקשים.ות להגיש את טופס ההרשמה (קישור לטפסים בעברית / English) לא יאוחר מה-30 בספטמבר.
הטופס כולל, בנוסף לפרטים אישיים:
- פסקה המתארת את תחומי העניין והעשייה האמנותית (עד 250 מילים).
- פסקה המתארת את העניין בכיתת האמן עם שי־לי עוזיאל (עד 250 מילים).
- תיק עבודות עדכני (עד 15 דימויים, כקובץ PDF).
יש לשלוח את תיק העבודות לכתובת: opencall@cca.org.il
ההשתתפות מותנית בחתימה על חוזה התקשרות ומחייבת נוכחות מלאה בכל המפגשים ובשלבי הקמת התערוכה.
מידע נוסף על האמן
שי־לי עוזיאל (נולד ב־1972) הוא אמן ישראלי, חי ופועל בתל אביב, העוסק במגוון מדיומים ובהם וידאו, קולנוע, פיסול, מיצב, צילום ופרפורמנס. עבודתו נעה בין היומיומי, העירוני והחברתי לבין הומור, אירוניה ובחינה של תהליכי יצירה, ומרבה לעסוק במפגש שבין אמנות, מרחב וחיי היומיום.
עוזיאל הוא בוגר המחלקה לאמנות בבצלאל ובעל תואר שני בחינוך ואמנות במסגרת תוכנית M.Teach בסמינר הקיבוצים. היה חבר בקולקטיב האמנים קורדובה, שפעל בראשית שנות ה־2000 וכלל גם את גלעד רטמן, רותי סלע וליאור ווטרמן; הקולקטיב התפרסם בשיתוף הפעולה הבין־תחומי שלו ובניסיונותיו ליצור קולנוע ואמנות יחד. בשנת 2007 השתתף עוזיאל בביאנלה הראשונה לאמנות עכשווית בהרצליה, בתערוכה ״העורף״, שאצר יהושע סימון, וב־2013 השתתף בתערוכה ״שפת ילדים״ במוזיאון הרצליה, שם הציג את עבודת הווידאו ״מראות״. „במסגרת אירועי ״אוהבים אמנות, עושים אמנות״ הציג את המיצב ״אוהבים אמנות, אוכלים בורקס״, בשנת 2016 באוצרותה של הילה כהן־שניידרמן.
בשנת 2017 זכה בפרס אן וארי רוזנבלט לאמנות חזותית, ובעקבות הזכייה הציג בבית האמנים בתל אביב את תערוכת היחיד ״רכבת תחתית״, שאצרה אורלי הופמן. סרטיו ועבודות הווידאו שלו הוצגו והוקרנו במסגרת מוסדות, ארכיוני וידאו ופסטיבלים שונים; בין עבודות הווידיאו שלו ״עציצים״ ו״Dolls״, שנוצרה בשיתוף עוז מלול והוקרנה לראשונה במרכז לאמנות עכשווית בתל אביב. עבודותיו נמצאות באוסף מוזיאון תל אביב לאמנות, אוסף שוקן ואוסף יגאל אהובי.
בשנים האחרונות ממשיך עוזיאל לפעול בשדה האמנות העכשווית, תוך שילוב בין וידאו, מיצב ועיסוק ביקורתי־הומוריסטי במנגנונים של עולם האמנות, העיר והחברה.



השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
הווידאו של עוזיאל “עציצים” הוא הדבר הכי כנה, מצחיק, רב-קסם ונוגע ללב שראיתי בגבולות הפרומים של מה שקרוי “אמנות”. הוא מביא לידי מיצוי מוחלט את הכריזמה הילדית והתמימה של עוזיאל – כלי העבודה העיקרי שלה עוד מימיה כסטודנטית מענטזת בבצלאל. באופן בלתי מודע, מעבירה שי-לי עוזיאל ביקורת אכזרית על עולם האמנות: על הכאב האישי הכרוך באי-ההתקבלות המוחלטת; על לוזריות צ’ארלי-צ’פלינית; על חוסר היכולת להעריך בצורה אובייקטיבית חפצים כטובים או כרעים; על ניסיונם הנואל של אוצרים ואוצרות ממסדיים להתעקש ולהוכיח שרק הם ניחנים בכוח ההכרעה והשיפוט להבחין בין יפה, טוב, מכוער ורע; ועל העמדת הפנים האינטלקטואלית שכבשה את התחום.
היעדר המודעות שובה הלב הוא בסיס הכוח של עבודת הווידאו הזו – אותו “כוח טבעי” שמתפוגג, או שנוח לאמן קר הרוח להסתיר אותו, לאחר שהות ארוכת שנים באקדמיה. חבל ששי-לי מתעקשת לחפור לעצמה בור, להעביר סדנאות אמן מהסוג הזה; את העיסוק באגרונומיה ככלי “אמנותי” פדגוגי הייתה צריכה להשאיר לאביטל גבע ולחממת המלפפונים שלו.
ליאורה
| |