OK מחאה 2027
הרחובות והכיכרות של תל אביב–יפו הם מרחב חי ותוסס של מפגש ובילוי, כשם שהם זירה לוויכוח, להתארגנות ולמחאה.
השנים האחרונות הזכירו עד כמה המרחב הציבורי אינו מובן מאליו, וכמה כוח יש לחברה אזרחית שפועלת בתוכו.
יש תקופות שבהן הקולות הללו מציפים את העיר, ויש תקופות שבהן הם מתכנסים למוקדים אחרים ומשנים קצב וצורה. גם אז הם ממשיכים לסמן את המתחים, התקוות והתמורות שמעצבים את החיים בעיר.
בתערוכת הקבע במוזיאון העיר, יש פרק שעוסק בחברה האזרחית ובכוחה להשפיע.
לצד תיעוד של מאבקים על דיור ופרנסה, סביבה ואקלים, דמוקרטיה, שוויון וצדק, מוצגות מחאות נגד גזענות, אפליה והדרה, ומאבקים על זהות, מלחמה ושלום.
הגשות אפשריות:
עבודת וידאו בנושא של מאבק או מחאה עכשווית
תיעודי, ניסיוני, אנימציה, וידאו־ארט או אחר
פרטי ההשתתפות:
· העבודה שתיבחר תוצג במוזיאון העיר במשך ארבעה חודשים.
· ישולם שכר אמן בהתאם לתעריף איגוד האמנים.
הגשת הצעה תכלול:
· קישור לצפייה בעבודה
· שלושה פריימים מתוך הווידאו בפורמט JPG
· קובץ PDF הכולל: תיאור העבודה, קורות חיים ותיק עבודות
מועד אחרון להגשה: 10.11.26
הודעה על קבלה עד: 30.11.26
לצערנו בשל ריבוי פניות נוכל להשיב רק להצעות מתאימות
לשליחת הצעות: קישור
לפרטים נוספים באתר מוזיאון העיר: קישור


השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.