אורית בן שטרית, הרמפרודיט על מאדים, דיו ואקריליק על נייר אקוורל, דיפטיך 55.9 × 76.2 ס”מ כל פאנל (111.8 × 76.2 ס”מ בהרכבה), 2023
בימים מסוכסכים קשה לדמיין קיום מנקודת מבט אחרת. מרתק לחשוב על חוסר היכולת שלנו לחשוב מעבר לקוגניציה של עצמנו, מכיוון שאם הדבר מעבר לקוגניציה שלנו, איך נוכל לחשוב אותו? כפרדוקס, הוא מקנה מרחב בלתי אפשרי, אבל גם הזדמנות. רציתי לדמיין דבר שאני לא יכולה לדמיין אותו. מה עשוי לקרות למין האנושי? ואם מאוויי החלל (וניצול המשאבים) שלנו יתגשמו, איך מרגיש המקום הזה?
יצרתי את הדיפטיך ‘הרמפרודיט על מאדים’ מתוך צורך לחשוב על עתיד שאינו המשך ישיר של ההווה: מקום ספקולטיבי על מאדים, שממנו אוכל להתרחק מכדור הארץ ולהביט מחדש על המציאות שאני מכירה, ובעיקר על הסכסוכים שבתוכם אני חיה. המרחק הזה אינו ניסיון לברוח מהמציאות. הוא מרחב שאיפשר לי לבנות אפשרויות שאינן כפופות לדיכוטומיה של סכסוך. כשלעצמו המקום אינו אוטופי, ויתכן שהתמורות שעבר השאירו אותנו מאחור.
חשבתי על אשת לוט ועל הסקרנות הפטאליסטית שלה, והרי כולנו כאלה. רציתי לקחת את השבר ולתעל אותו למחשבה מעבר לגבולות ההבנה שלי. הגוף הופך לישות עתידית, שאולי כבר אינה זקוקה להגדרות שהיו הכרחיות בעולם שממנו הגיעה. בניגוד לאשת לוט, שמביטה לאחור והופכת לנציב מלח, הדמות הזו ממשיכה להביט קדימה, בהחלטה להשאיר משהו מאחור, גם אם לא ברור מה נמצא לפנים.
בזמן העבודה ליוו אותי צלילי קראוט-רוק, מוזיקה שהיא עצמה מסע וחיפוש אחר מקום שעדיין לא קיים. ההיסטוריה לא נמחקת, אבל בסדרת הציורים הזו, היא מפסיקה להיות הכתובת העיקרית. דרך הדמות הזו ניסיתי לדמיין מה קורה כשמפסיקים לבחור בין שני צדדים מוכרים, ומתחילים לנוע אל מקום שאין לנו עדיין שפה ברורה לתאר אותו.
