Hebrew and English below
دعوة مفتوحة
“ما” (間) هو مفهوم ياباني يصف المسافة الفاصلة بين الأشياء — الحيّز بين الأجسام، والفاصل الزمني بين الأحداث، أو التوقّف والصمت بين الكلمات، الأفعال والأصوات.
هو حيّز يستمدّ معناه من العلاقات بين الأشياء المحيطة به: مساحة تستطيع الأشياء فيها أن تظهر، وتتشكّل، وأن توجد في علاقة بعضها ببعض. في الموسيقى؛ للصمت وللتوقّفات دور في بنية العمل الموسيقي. في الحوار؛ يتيح التوقّف مجالًا للإصغاء، وأحيانًا يقول بما لا يقلّ عمّا تقوله الكلمات، إن لم يكن أكثر. وفي الفنّ البصري؛ تؤثّر العلاقة بين الشكل والحيّز في الطريقة التي نرى بها كلاهما.
من خلال مفهوم “ما”، نرغب في توجيه الانتباه إلى المسافات الفاصلة، التوقّفات والعلاقات — إلى الطريقة التي يشكّل بها المكان والزمن والمسافة ما هو حاضر من حولها، والعلاقات التي تتكوّن داخلها.
ومن هنا، نرغب في توسيع التفكير نحو العتبات، والتداخلات، والمسافات، والاحتكاكات؛ نحو رهبة الفراغ؛ نحو الغياب الذي يصبح محسوسًا من خلال آثاره ومحيطه؛ ونحو الإمكان الكامن فيما لم يتّخذ شكلًا بعد، وفيما قد يتشكّل من خلاله.
بالنسبة إلينا، هذه نقطة انطلاق للتفكير بصورة أوسع في الفجوة وما يمكن أن تحتويه: في رهبة الفراغ والدافع إلى ملئه؛ في الطرق التي يمكن أن يتحوّل فيها الغياب إلى حضور؛ وفي الإمكانيات التي تنفتح لنا من خلال التوقّف والمكوث.
ما الذي نبحث عنه؟
ندعو الفنانات والفنانين من الشمال، أو من لديهم صلة بمدينة حيفا، إلى تقديم أعمال قائمة أو أعمال موجودة في مراحل متقدّمة من التطوير.
تهمّنا الأعمال التي تتناول المسافة الفاصلة، والتوقّف، والغياب؛ وحالات العتبة وال “ما بين”؛ ما هو مفقود، مُسقَط، ممحو أو متروك خارج الإطار؛ والطرق التي يكتسب فيها الصمت، أو البعد، أو الاحتكاك حضورًا.
يمكن لهذه الاتجاهات أن تظهر من خلال الجسد والحيّز، واللغة والترجمة، والذاكرة والزمن، والعلاقات بين الأفراد والمجتمعات، والمادة والحيّز.
نبحث عن أعمال تتيح لنا التمهّل عند الحيّز ذاته، عند ما ينكشف فيه، وما يتيحه، والمعنى الذي يتشكّل من خلال المكوث فيه.
يُفتتح المعرض في شهر كانون الأول، ضمن عيد الأعياد، في لحظة تحضر فيها تقاليد ولغات ومجتمعات مختلفة، جنبًا إلى جنب في الحيّز العام.
الموعد النهائي لتقديم الأعمال: 04.10.2026
للتقديم: https://docs.google.com/forms/d/1VkJV73U1s0gbnbOIDfCEezSiUvtj-wmnm74il8I9nWI/edit
Open Call
Ma (間) is a Japanese concept describing the interval between things — the space between objects, the span of time between events, or the pause and silence between words, actions, and sounds.
It is an interval whose meaning emerges through the relationships between the things around it: a space in which things can appear, take shape, and exist in relation to one another. In music, silence and pauses play a role in the structure of a composition. In conversation, a pause allows for listening and can sometimes say as much as the words themselves. In visual art, the relationship between form and space shapes the way we perceive both.
Through the concept of ma, we seek to draw attention to intervals, pauses, and relationships – to the ways in which space, time, and distance shape what is present around them and the relationships that emerge within them.
From here, we wish to expand the thought toward thresholds, overlaps, distances, and frictions; toward the anxiety of empty space; toward absence made perceptible through its traces and surroundings; and toward the possibilities held within what has not yet taken form and what may emerge from it.
For us, this is a point of departure for a broader reflection on the gap and what it may contain: on the anxiety of empty space and the impulse to fill it; on the ways absence can become presence; and on the possibilities that open up through pausing and dwelling.
What are we looking for?
We invite artists from the north, or artists with a connection to the city of Haifa, to submit existing works or works that are in advanced stages of development.
We are interested in works that engage with intervals, pauses, and absence; with thresholds and in-between states; with what is missing, dropped, erased, or left outside the frame; and with the ways in which silence, distance, or friction become present.
These directions may emerge through body and space, language and translation, memory and time, relationships between people and communities, material and space.
We are looking for works that invite us to linger in the interval itself – to consider what is revealed within it, what it makes possible, and the meanings that emerge through dwelling in it.
The exhibition will open in December as part of Hag HaHagim (Holiday of Holidays), at an urban moment in which different traditions, languages, and communities are present alongside one another in the public space.
Deadline for submissions: 04.10.2026
https://docs.google.com/forms/d/1VkJV73U1s0gbnbOIDfCEezSiUvtj-wmnm74il8I9nWI/edit
קול קורא.ת
מא (間) הוא מושג יפני המתאר את המרווח שבין דברים – חלל בין עצמים, פרק זמן בין אירועים, הפסקה ושתיקה בין מילים, פעולות וצלילים.
זהו מרווח שמקבל את משמעותו מתוך היחסים בין הדברים שסביבו: מרחב שבו דברים יכולים להופיע, לקבל צורה ולהתקיים זה ביחס לזה. במוזיקה, גם לשקט ולהפסקות יש תפקיד במבנה היצירה. בשיחה, ההפסקה מאפשרת הקשבה ולעיתים מספרת לא פחות מן המילים. באמנות חזותית, היחסים בין צורה לחלל משפיעים על האופן שבו אנו רואים את שניהם.
דרך המושג מא אנחנו מבקשות להפנות את תשומת הלב אל מרווחים, השהיות ויחסים – אל האופן שבו חלל, זמן ומרחק מעצבים את מה שנוכח סביבם ואת היחסים שנוצרים בתוכם.
מכאן אנחנו מבקשות להרחיב את המחשבה אל ספים, חפיפות, מרחקים וחיכוכים; אל אימת החלל הריק; אל היעדר שנעשה מורגש דרך עקבותיו וסביבתו; ואל האפשרות הטמונה במה שעדיין לא קיבל צורה ובמה שעשוי להתהוות מתוכו.
עבורנו, זוהי נקודת מוצא למחשבה רחבה יותר על הפער ועל מה שהוא עשוי להכיל: על אימת החלל הריק ועל הדחף למלא אותו; על האופן שבו היעדר יכול להפוך לנוכחות; ועל האפשרות שנפתחת עבורנו מתוך השהיה ושהייה.
מה אנחנו מחפשות?
אנחנו מזמינות אמניות ואמנים מהצפון, או כאלה שיש להם זיקה לעיר חיפה, להגיש עבודות קיימות או עבודות הנמצאות בשלבי פיתוח מתקדמים.
מעניינות אותנו עבודות שנוגעות במרווח, בהשהיה ובהיעדר; במצבי סף וביניים; במה שחסר, נשמט, נמחק או נותר מחוץ לפריים; ובאופנים שבהם שתיקה, מרחק או חיכוך מקבלים נוכחות. הכיוונים האלה יכולים להופיע דרך גוף ומרחב, שפה ותרגום, זיכרון וזמן, יחסים בין אנשים וקהילות, חומר וחלל. אנחנו מחפשות עבודות שמאפשרות להתעכב על המרווח עצמו – על מה שמתגלה בו, על מה שהוא מאפשר, ועל המשמעות שנוצרת מתוך השהייה בו.
התערוכה תיפתח בדצמבר במסגרת החג של החגים, ברגע עירוני שבו מסורות, שפות וקהילות שונות נוכחות זו לצד זו במרחב הציבורי.
מועד אחרון להגשת עבודות: 04.10.2026
להגשה:https://docs.google.com/forms/d/1VkJV73U1s0gbnbOIDfCEezSiUvtj-wmnm74il8I9nWI/edit



השבוע עמד בסימן מלחמות עצמאות: בישראל איים שר התרבות לשלול את אזרחותם של יוצרי סרט ביקורתי; ראש מכון סמיתסוניאן בארה"ב הודיע על פרישה בעקבות לחץ פוליטי מתמשך; בריטניה שוקלת לגבות דמי כניסה מתיירים במוזיאונים הלאומיים; ובהודו שללו זכויות יוצרים מעבודה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית. 

הפסל והאמן יצחק (איצ'ה) גולומבק נפטר בשבת, 22 באוגוסט 2026, בתל-אביב, ממחלת הסרטן. גולומבק, שנולד ב-1957 בלודז' שבפולין ועלה לישראל עם משפחתו ב-1965, היה בן 69 במותו. מאז אמצע שנות ה-80 הוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בפיסול הישראלי. מאחוריו גוף עבודות אישי, גופני, שביקש להרחיב את גבולות הפיסול ואת היחסים בינו לבין ציור, רישום וקולאז'. גולומבק הרצה בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, במדרשה לאמנות, בתיכון אלון ברמת-השרון, בתלמה ילין ובקאמרה אובסקורה. גולומבק היה מזוהה עם פסלים מדיקט, חומר שנתפס במשך שנים "נמוך", שאותו היה מכופף, מרכך ומנפח ליצירת אובייקטים שנראו לעתים כמו גופים רכים וחסרי משקל. לצד הדיקט הופיעו בעבודותיו חפצים יומיומיים שהפכו באמצעות פעולת הפיסול למעין ארכיאולוגיה אישית של הגירה, בית, זיכרון וגוף. על החפצים שאסף אמר פעם: "אני מתכופף להרים את המשהו הזה כי אף אחד לא הרים אותו" – משפט שמגלם בתמצית את האתיקה והאסתטיקה של עבודתו. "גולומבק מייצר אובייקטים שאיש אינו חומד, חפצים שאין חפץ בהם, שחומקים ממלכודת הפטיש", 
תמר נסים היא זוכת פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2026, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל. האמניות דפנה שלום ודועא בסיס זכו בציון לשבח.
בוועדת השיפוט השתתפו יאיר ברק, ד"ר זיוי ברמן, שרי גולן, פרופ' יעל גילעת, ורה גייליס, רווית הררי, אמירה זיאן וד"ר הדרה שפלן-קצב.
לא מצליח לקבל את טופס ההגשה… נדרש אישור הגשה… כותבים לי שישלחו למייל אישור ולא שולחים
דן זהבי
| |