בדיקת מציאות: מיכל גבע

במרכז עבודתי בשנים האחרונות עומד עיסוק מתמשך בנושא הבית  כמקום של כמיהה, יציבות והשתרשות, לצד פוטנציאל של  הרס וקריסה הטמונים בו –  הן במובן הפיזי והמוחשי והן במובן הנפשי והסימבולי.

המבנה הביתי בציוריי מצטייר כמקום ארעי ושברירי, אשר גם כשעודנו עומד על תילו הוא נושא בתוכו סדק ואיום.  תפיסה זו באה לידי ביטוי בשנים האחרונות  בשימוש חוזר בדימויים של בית הוריי שבו גדלתי בתל אביב, שהיווה ציר מרכזי בתערוכת היחיד שלי אֶל-ביתי ( גלריה מאיה 2022) ובעבודות נוספות.

בקיץ האחרון נפגע ונהרס הבית מפגיעת טיל במלחמה עם איראן, ובכך הפך הדימוי המטאפורי למציאות פיזית ממשית. אירוע זה טען את העיסוק שלי במשמעות רחבה יותר, חדה כואבת ואישית, המהדהדת את החוויה הקולקטיבית של אובדן קרקע והגנה על רקע המציאות בישראל בשנתיים האחרונות, לנוכח אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה עם איראן.

עבודת האריחים, “בית אחרי עצמו”, מורכבת מארבעים אריחי רצפה המשלבים ציור והדפס טרנספר. הדימויים מבוססים על צילומים שצילמתי בבית הורי לאחר שנפגע. מבט מלמעלה על הרצפה המכוסה חושף פיזור של חפצי יומיום שבורים ושאריות הרס: כלי מטבח, עציצים, שברי רהיטים, לבנים, אדמה וחומרי בניין. חפצים שבעבר נשאו ערך שימושי או רגשי מופיעים כאן כשרידים אילמים, חסרי הקשר, ערך ותכלית. הארגון בגריד האריחי מדגיש את המתח בין הרצון לאחוז במבנה לבין אי־היכולת להשיב את הסדר שאבד.